ת"ק 58246-07-15 בכר נ' אייזק עמוס

1.התובעת השכירה דירה לנתבע בהתאם להסכם שכירות עליו חתמו, המתייחס לשנת שכירות אחת, לאחריו המשיכו הצדדים בהתקשרות בלא חתימת הסכם נוסף. לטענת התובעת, בסיום השכירות נותר לנתבע חוב בגין דמי שכירות וחשבונות מים וחשמל עבור שני החודשים האחרונים, ומצבו של המושכר בעת הפינוי דרש ביצוע פעולות ניקיון ושיפוץ משמעותיים.

הנתבע הודה רק בחובו בגין תשלומי המים והחשמל. הנתבע טען כי שילם את כל דמי השכירות המגיעים ממנו, ולא הותיר נזקים במושכר.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובעת טוענת כי השכירה לנתבע את הדירה במשך חמש שנים. לכתב התביעה צורף הסכם שכירות שנחתם ביום 03.10.2010, וקובע תקופת שכירות מיום 03.10.2010 ועד 30.09.2011. לטענת התובעת, הנתבע נדרש לפנות את הדירה, ובעזיבתו (בחודש מאי 2015), השאיר את המושכר במצב גרוע, בניגוד להסכם השכירות בו נקבע כי המושכר יוחזר כאשר הדירה צבועה והגינה נקייה. כמו כן, טענה התובעת כי נאלצה לפרק חיבורי חשמל פיראטיים ומסוכנים, לפנות כמות גדולה של גרוטאות וזבל, לתקן ולשפץ את יחידת הדיור, להחליף את המזגן שניזוק, ולהחליף את המקלחון.

התובעת הגישה תביעה לפיצויים, בסך 20,690 ₪, בגין סכומים שהנתבע חייב לה ונזקים שנגרמו על-ידו: חוב שכר דירה לחודשים אפריל ומאי 2015, בסך 6,200 ₪; חוב חשמל בסך 555 ₪; חוב מים בסך 195 ₪; פינוי מכולה ופסולת בסך 1,000 ₪, ובנוסף שכר שני עובדים לפינוי, בסך 600 ₪; שיפוץ יחידת הדיור והחלפת מתגים, מקלחון וצבע בסך 2,800 ₪; חבלה מכוונת שנגרמה למזגן על-ידי הנתבע שחייבה החלפתו בעלות של 2,000 ₪; עבודות חשמל וניתוק כבלים פיראטיים שהושארו בחצר על-ידי הנתבע בסך 2,300 ₪; עלות חשמל שנמשך ("נגנב") מנקודת החשמל של התובעת, בסך 5,040 ₪.

התובעת הפנתה את בית המשפט להליך הבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן על ידי בית המשפט, בו נקבע מועד הגעתו למושכר לפינוי יתרת חפציו.

3.הנתבע הודה בכתב הגנתו רק בחובות המים והחשמל, אך הוכחשו על-ידו שאר הסכומים הנטענים. הנתבע הכחיש כי "גנב" חשמל, וטען כי מוני החשמל נמצאים אצל התובעת ולפיהם היא גובה את תשלומי החשמל מדייריה. לטענת הנתבע, שילם את כל דמי השכירות שהתחייב להם במזומן, באופן שוטף וקבוע. הנתבע טען כי מעולם לא שילם בשיקים ולא נתבקש לעשות כן. באשר למזגן טען הנתבע כי המדובר במזגן ישן והחבלה הינה בגדר בלאי סביר, והסכום הנטען גבוה בהרבה משווי המזגן.

לעניין הפסולת בחצר טען הנתבע כי זו שייכת לבנה של התובעת, וכי התובעת לא אפשרה לו לפנות את המכולה או ריהוט שהיה במושכר, למרות שהגיע לאסוף את חפציו ונכסיו במועד שנקבע לצורך כך, במסגרת הליך אחר שהתנהל ביניהם.

דיון והכרעה

4.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבעת העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתה היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, ככל שבעניין מסויים ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים שקולות, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ותביעתה באותו נושא תידחה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את כתבי הטענות על נספחיהם ואת כלל הראיות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה רק בטענותיה לחובות החשמל והמים. את הטענות בנוגע לעבודות החשמל, להחלפת המזגן ולהוצאות תיקון ושיפוץ המקלחון, יש לקבל באופן חלקי בלבד. מצאתי כי יש לדחות את שאר הטענות והעתירה לפיצוי בגין חוב דמי השכירות ו"גניבת חשמל", ואפרט.

6.חובות מים וחשמל: הנתבע הודה ומוכן לשלם את חובות החשמל והמים, כנטען בסעיפים 8-7 לכתב ההגנה. על כן, אני קובעת כי התובעת זכאית לסכום שנבתע בגין אלה, סך של 555 ₪ עבור צריכת חשמל, וסך של 195 ₪ בגין צריכת מים, וסה"כ 750 ₪.

7.אי תשלום דמי השכירות: כאמור, על התובעת הנטל להוכיח כי דמי השכירות לא שולמו. התובעת לא הוכיחה את אופן ביצוע תשלומי השכירות, ואת סכום דמי השכירות ששולמו על ידי הנתבע במהלך שנת השכירות האחרונה. למשל, לא הוצגו קבלות על קבלת דמי שכירות, לא הוצגו דיווחים על הכנסות מהשכרת מושכר המשמש לעסק, לא הוצגו ראיות להפקדות כספים תקופתיים וקבועים במהלך תקופת השכירות שהופסקו במועד מסויים וכיוב' אסמכתאות, שהיה בהן כדי לתמוך בטענת התובעת.

כפועל יוצא, לא ניתן להעדיף את טענת התובעת כי הנתבע לא שילם את כל דמי השכירות המתייחסים לתקופת שהותו במשוכר, על פני טענת הנתבע כי שילם את כל חובו.

8.חיבורי חשמל שנעשו ללא היתר התובעת: התובעת דרשה פיצוי/החזר בסך של 90 ₪ לחודש, למשך 56 חודשים, בגין שימוש הנתבע בחשמל התובעת באמצעות חיבורי חשמל "פיראטיים". אין בפני אסמכתא או ראיה להיקף החשמל שנצרך ולא שולם תמורתו, או הסבר של בעל מקצוע על בסיסו אוכל לקבל את סכום ההערכה של התובעת בגין שימוש זה. בהעדר תמונות או הסבר מפורט - מהם ניתן ללמוד על הציוד שחובר בחיבורים אלה וחישוב החשמל הנצרך על ידי אותו ציוד - לא ניתן לפסוק פיצוי בגין הוצאה זו.

עם זאת, הטענה כי בוצעו חיבורי חשמל באופן עצמאי על ידי הנתבע נתמכת בחשבונית שצורפה לאחר הדיון, על פיה שילמה התובעת בין היתר עבור ניתוק כבלים פיראטיים. על כן, נתתי דעתי לטענה זו בבואי לפסוק פיצוי בגין הוצאות השיפוץ והתיקון, שיידונו להלן.

9.הוצאות על שיפוץ הדירה, המקלחון והחלפת המזגן: התמונות שצורפו לכתב התביעה תומכות בעמדת התובעת, כי המושכר הוחזר לחזקתה במצב מוזנח, החורג מהצפוי במקרה של שימוש סביר ובלאי רגיל. עם זאת, אין בכך להעיד על "נזק מכוון" למזגן, כפי שטענה התובעת. עם זאת, אין ספק כי לאחר חמש שנים של השכרת דירה, ניתן היה לצפות לבלאי מסויים.

התובעת החליפה את המזגן הישן בחדש. התובעת העידה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 16) כי המזגן נחבל, ולא הפסיק לעבוד. התובעת לא הגישה ראיה לכך שאי אפשר היה להקטין את העלויות ולתקן את התקלה במזגן.