בנימין נ' עיריית הרצליה

התובע תושב ראש העין, נסע בהרצליה ברח' מורדי הגטאות וביקש לחנות במפרץ חנייה, אלא שבעודו מנסה להשתלב בנסיעה אחורנית בתוך מפרץ החנייה, פגע רכבו במכשול שהוצב במפרץ החנייה. המכשול הינו אדנית מבטון שהציבה עיריית הרצליה, והנזק שנגרם לרכבו מפורט בחוות הדעת מיום 28.10.16. התובע התלונן לעירייה על הנזק שנגרם, והעירייה הסירה את המכשול מהמקום.

לטענת נציג העירייה, מדובר באדנית שהוצבה בסוף מפרץ החנייה על מנת לגרום לרכבים שלא להיצמד למפרץ עד סופו, באופן שמשבש את גישת הדיירים לפחי האשפה המוצבים על המדרכה בסמוך למפרץ החנייה. טוען נציג העירייה, כי התובע יכול היה להיכנס למפרץ החנייה בנסיעה קדימה ולא בנסיעה אחורנית. כמו כן, היה עליו לשים לבו לאדנית המצויה במקום ולהיזהר שלא להתנגש בה, ואם פגע בה הרי אין לו אלא להלין על עצמו.

עיינתי בתמונות האדנית שהיתה מצויה במפרץ החנייה עד לפני הסרתה. ברי מהתמונה כי מדובר במפרץ חנייה מוסדר המזמין רכבים לחנות שם. מיקום אדנית בטון גדולה וכבדה במפרץ חנייה מוסדר מהווה לטעמי מכשול לבעלי הרכבים. התובע העיד כי רכבו הוא מסוג טנדר גבוה, ולפיכך לא ראה את האדנית בעת נסיעה אחורנית. אני מקבלת את גרסתו, כי ייתכן ורכב גבוה לא היה רואה את האדנית מוצבת במקום שכן גובהה איננו יותר מחצי מטר.

אני מקבלת את טענת נציג העירייה כי יש לשייך אשם תורם כלשהו לתובע. התובע העיד כי הוא נסע בצדי הכביש כשחזית הרכב מול האדנית ויכול היה להבחין בה, אלא שהוא בחר באופן טבעי להחנות את רכבו בנסיעה אחורנית, ובנסיעה זו לא הבחין באדנית מימינו. אני סבורה כי טענת נציג העירייה נכונה, שכן התובע יכול היה להבחין באדנית בעת חיפוש מקום חנייה פנוי ולהתנהל בהתאם בעת נסיעתו אחורנית.

אני מקבלת את התביעה, ומשייכת לתובע 10% בגין אשם תורם.

נזקי התובע:

א. נזק לרכב על פי חוות דעת שמאית – 4,680 ₪ כולל מע"מ.

ב. שכ"ט שמאי – על פי חשבון עסקה מס' 700021 – 527 ₪ כולל מע"מ.

ג. ירידת ערך על פי חוות דעת שמאית – 1,669 ₪. לטענת נציג הנתבעת, אין לחשב ירידת ערך בטרם

תוקן הרכב. הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאית נגדית, לא ביקשה לחקור את השמאי ואף לא

המציאה כל אסמכתא לטענתה, ואין לי אלא לקבל את חוות הדעת המונחת בפניי.

ד. מאחר והתובע עצמאי ויכול להתקזז עם המע"מ, יש לנכות את סכומי המע"מ מחשבונית העסק סך