ת"ק 58164-03-14 סולימני מתתיהו נ' קלמן לוי

1) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה. בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

2) התובעת טוענת בין השאר, כי ביום 9.10.13, עת נסעה בשדרות יצחק רבין לכיוון קריית משה - גבעת שאול, הכביש היה פקוק והרכבים נסעו באיטיות. לטענתה, במהלך נסיעתה, לפתע הגיח מצד ימין "באגרסיביות" - כטענת התובעת, רכב הנהוג על-ידי הנתבעת (להלן: "הנתבעת") ו-"חתך" בכוח, פגע בצד ימין של רכבה והמשיך בנסיעתו. התובעת טוענת כי צפרה לנהגת, אך זו המשיכה בנסיעתה ולבסוף קיבלה את פרטיה מהמשטרה. התובעת עותרת לפצות אותה סך של 4,788 ₪. התובעת ציינה בתביעתה וכן זימנה לדיון הקבוע ליום 11.8.14 עד מטעמה, הוא עו"ד אביאל לינדר, אשר נסע יחד עמה ברכב בעת קרות התאונה (להלן: "העד").

3) לעומת גרסה זו, הנתבעת טוענת בין השאר, להעדר יריבות עם התובעת שכן היא (הנתבעת) לא הייתה מעורבת בתאונה הנטענת. הנתבעת טוענת, כי תביעה זו כל מטרתה דרישה לקבלת פיצוי על אירוע שכלל לא ארע ושרכבה כלל לא היה מעורב בו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי רכב הנתבעת נבדק רק כעבור חודשיים מיום האירוע ולכן מתנתק בזאת הקשר הסיבתי בין נזקי הרכב של התובעת לבין האירוע האמור.

4) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

5) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, האם נכונה טענת התובעת לפיה רכב הנתבעת פגע ברכבה "באגרסיביות" כטענתה, בחלקו הקדמי מצד ימין, במהלך נסיעתה. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העד מטעם התובעת, וכן לאחר התרשמותי מעדויותיהם, נקבע בזאת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי להוכיח את תביעתה, בפרט, את גרסתה העובדתית בדבר נסיבות קרות התאונה.

6)הגרסה של התובעת מעלה מספר קשיים לא מבוטלים, אשר מקשים על קבלתה. ראשית - התובעת טענה כי רכב הנתבעת פגע ברכבה באופן "אגרסיבי". ברם, התובעת עצמה טענה בכתב תביעתה ובדיון לפניי, כי בזמן התאונה, הכביש היה עמוס מאוד והנסיעה הייתה איטית. שנית - התובעת טענה כי נסעה בנתיב הנסיעה שלה וכי רכב הנתבעת הגיח מצד ימין. ברם העד מטעם התובעת טען לפניי כי רכב הנתבעת בא ממרחק, וכי נוצרה "תחרות" בין שני הרכבים וכי יכול להיות שהתובעת הייתה בנתיב השמאלי ופנתה לנתיב האמצעי. העד מטעם התובעת העיד כי הרכב של הנתבעת היה קדימה. שלישית - התובעת העידה כי רכב הנתבעת הנו בצבע בז'. ברם, העד מטעם הנתבעת העיד כי הרכב שהיה מעורב בתאונה היה בצבע ירוק, מה גם שהעד לא זכר אם הנתבעת היא שנהגה ברכב הפוגע.

7) למעלה מכך, אף אם אתעלם מהקשיים שעמדתי עליהם לעיל, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם, גרסת הנתבעת נראית גרסה נהירה וסבירה יותר מגרסת התובעת, זאת שכן כפי שהראתה הנתבעת באמצעות מוצג נ/1 רכבה נסע מכיוון "בגין דרום" שמאלה לכיוון "קריית משה", כאשר נסיעתה הייתה בנתיב הימני בין שני נתיבים הממשיכים ישר, כך שלא נראית סיבה מדוע תבקש לעקוף את רכב התובעת מצד ימין. לפי עדות העד, רכבה של התובעת נסע מכיוון "בקעה" ובית המשפט העליון לכיוון "קריית משה" [ראו עדות התובעת ואת עדות העד, שורות 16-19, עמוד 3 בפרוטוקול].

8)לפני שנדרשתי לכתוב את פסק הדין הובאה לעיוני בקשה מטעם התובעת, בכתב יד, ובה היא מבקשת להביא "עובדה נוספת" לבית המשפט שהתבהרה לה בדיון, כך לטענתה, ולפיה העד מטעמה הוא "עד עוין" אשר ביקש "להתנקם" בה על רקע סכסוך כספי ביניהם. בבקשתה האמורה טוענת התובעת בי השאר, כי כזכור לה, העד הוא זה שרשם את מספר הרכב של הנתבעת וכי העד מצא הזדמנות "להתנקם" בה כאמור. יוער, כי בדיון לפניי טענה התובעת שהיא רשמה את מספר הרכב הפוגע [שורה 17, עמוד 1 בפרוטוקול].

בהקשר זה, מבלי שאתעמק בשאלה של החלת פרוצדורת ההכרזה של "עד עוין" במשפט אזרחי, אך אציין כי הבקשה הנה כללית, עמומה ותמוהה, ובכל מקרה, אין בה תשתית דיה לקבלתה. דומה כי אין די בכך שעדות העד לא הייתה לרוחו של בעל הדין אשר הזמינו למתן עדות, או שמא עדות העד אכזבה את בעל הדין, אלא שיש להניח תשתית ברורה תחת הבקשה, כך למשל: סתירה בין עדותו של העד בבית המשפט לבין הודעה קודמת שמסר. תשתית כאמור לא הונחה על-ידי התובעת.