ת"ק 58105-12-14 פ' נ' עיריית חדרה

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע מיום 14.1.13, אשר הוגשה כתביעה קטנה.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.1.13 הלך התובע, יליד 1949, בפיאצה בחדרה, ונתקל באבן משולבת מוגבהת. כתוצאה מכך נפל התובע, ונחבל בגופו. עיון במסמכים רפואיים שצורפו לכתב התביעה מעלה כי עיקר הפגיעה היתה בכף יד שמאל, בה אובחן שבר מספר ימים לאחר התאונה.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות. נטען כי אין ביכולתה של הנתבעת לוודא, בכל רגע ורגע, שאין בשטח שיפוטה מכשולים, והיא הפנתה לפסק הדין בע"א 4344/97 (מחוזי ירושלים), בו נאמר שרחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי. הנתבעת ציינה כי בעקבות פניה של התובע אליה, דנה "ועדת ביטוח" מטעמה בעניין, והציעה לפצות את התובע, לפנים משורת הדין, בסכום של 750 ₪, אך ההצעה נדחתה ע"י התובע.

4.ביום 2.4.15 התקיים דיון בתיק, במהלכו שמעתי את התובע ונציגה מטעם העיריה.

התובע חזר על הגרסה בכתב התביעה, וציין כי האירוע התרחש בשעה 11:00 בבוקר. התובע הציג תמונות של מקום האירוע (נ/1), בהם מתועד שביל המרוצף מרצפות אבן, כאשר באזור הנפילה נראים הפרשי גבהים משמעותיים למדיי בין המרצפות. התובע סיפר שהוא מכיר את האזור עוד לפני התאונה, אך לא שם לב למפגע שגרם לנפילתו. התובע מסר כי עיקר החבלה היתה בכף יד שמאל, בה אובחן שבר לאחר מכן, וכי עד היום הוא סובל מכאבים ומגבלות. התובע מסר כי במועד התאונה הוא עבד בבית עבור בנו, עבודה פקידותית על מחשב, ואישר כי לא נגרמו לו הפסדי שכר ממועד התאונה ועד היום. התובע ציין כי הוא הגיש את התביעה כתביעה קטנה לאחר קבלת ייעוץ משפטי; כי הוא עומד על המשך ניהולה כתביעה קטנה; וכי הוא אינו מעוניין לפנות למומחה רפואי בכדי לבחון האם נותרה אצלו נכות צמיתה.

נציגת הנתבעת חזרה בדיון על העמדה שהוצגה בכתב ההגנה. נציגת הנתבעת הפנתה לתובע מספר שאלות.

דיון והכרעה

5.באשר לנסיבות האירוע, שוכנעתי כי הן התרחשו באופן שתואר על ידי התובע. נתתי אמון מלא בתובע עת העיד בפניי, וגרסתו גם נתמכת בתיעוד הרפואי. הנתבעת לא סתרה, ולו במעט, את גרסת התובע.

אני מקבל אפוא את גרסת התובע לפיה הוא הוא נפגע בזמן הליכה על שביל מרוצף בפיאצה בחדרה, עת נתקל במרצפת מוגבהת, אותה רואים בתמונות ת/1.

6.באשר לשאלת האחריות לתאונה, הוכח בפניי שהתובע נפל עקב מפגע שהיה בשביל המרוצף, בדמות מרצפת מוגבהת כמתואר לעיל, אשר יצרה סיכון בלתי סביר כלפי עוברי האורח במקום. אכן, מדרכות ורחובות אינן משטח סטרילי, כפי שמציינת הנתבעת, אולם הם אינם אמורים להכיל מפגעים היוצרים סיכונים בלתי סבירים לעוברים ושבים. עיון בתמונות ת/1 לא מותיר מקום לספק בכך שהתובע נפגע עקב מכשול שהיה בגדר סיכון בלתי סביר. מדובר בשביל מרוצף במרצפות גדולות ממדים. באזור בו נפל התובע המרצפות שוקעות למטה, ומייד לאחר עולות למעלה, והתוצאה הכללית היא משטח "גלי" המורכב ממרצפות בגובה לא אחיד, כאשר אחת מהן, בה נתקל התובע, יוצרת סף מוגבה החושף עוברי אורח לסיכון ברור של היתקלות ונפילה. לא זה המצב בו שבילים עירוניים צריכים או אמורים להימצא בו. אף ברור כי המצב המתואר בתמונות ת/1 לא נוצר בין יום, אלא התהווה משך פרק זמן שאיפשר לנתבעת די והותר שהות לאתר את המפגע ולתקנו.