ת"ק 58095-05-13 נתיב נ' עדיגז טכנולוגיות בע"מ ואח'

ביום 20/2/14 ניתן כאן פס"ד, בהעדר התייצבות מטעם התובע לדיון בתובענה.

פסה"ד האמור ניתן לאחר שהגיש התובע ערב הדיון (בשעה 21:00 על פי רישומי המחשב) בקשה לביטול הדיון וקביעת מועד אחר תחתיו אליו יזמן בעצמו את הנתבעים, בטענה כי אלו לא זומנו לדיון שנקבע.

ביהמ"ש בחן את רישומי המחשב ומצא כי כל הצדדים זומנו כדין, ובהתאמה התנהל הדיון במועדו.

משלא ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה – היה על התובע להתייצב לדיון כנדרש, אלא שזה בחר משיקוליו הוא שלא להתייצב ולמעשה עשה דין עצמי, בגינו ניתן פסה"ד נושא הבקשה והלה חויב בנוסף בהוצאות הנתבעים בגין הדיון וההליך כאן.

כעת עותר התובע לבטל את ההחלטה בטענה כי שגה בקריאת נתוני המחשב ועת סבר כי הנתבעים לא זומנו כדין. עוד טען כי בעקבות אותה טעות הגיש בקשתו לביטול הדיון כדי לחסוך בזמנו של ביהמ"ש, וכי אף שלא קיבל כל החלטה בבקשתו לדחיית הדיון כאן, הניח כי ביהמ"ש קיבל את הבקשה, דחה את הדיון, והטיל ביצוע הזימון על כתפיו – לדיון נדחה, והכל – כך לשיטתו, בשל טעות כנה. עוד מבקש התובע להפנות אל כתב התביעה ולטעון כי בפיו טענות ראויות וכבדות כנגד הנתבעים המצדיקות פתיחת שערי ביהמ"ש ובירור התובענה לגופה.

הנתבעים הגיבו לבקשה ועתרו לדחותה בשים לב לכך שכולה מתבססת על הנחות מוטעות ועל סברות שאין להן מקום. לטענתם משלא ניתנה החלטה בבקשת התובע – היה על התובע להתייצב בביהמ"ש, ומשלא עשה כן – אין לו להלין אלא על עצמו. עוד טענו הנתבעים כי לא ברור מהו הבסיס לסברותיו של התובע וכי מדובר בטעות שאינה כנה ואינה סבירה. לבסוף מבקשים הנתבעים להפנות אל עבר טענות ההגנה שהעלו בכתב ההגנה להדיפת טענות התובע בכתב תביעתו והם מבקשים לטעון כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מבין הגבוהים, בשל האמור ש ובשים לב לנטיית התובע להסיק מסקנות ולסבור סברות שאין להן בסיס כמפורט בנסיבות הבקשה דנן.

דיון:

ראש וראשונה יש לזכור כי המבקש אינו מכחיש כי קיבל לידיו זימון לדיון וכי בחר במודע שלא להתייצב לדיון שנקבע בתביעתו. בהתאמה ייקבע כבר כאן כי אין ביהמ"ש מחויב לבטל את פסק דינו במקרה דנן, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולמבקש ניתנה אף ניתנה הזדמנות ראויה להביא טענותיו לפני ביהמ"ש, ולהימנע מפסיקה זו כנגדו, אך בחר שלא לעשות כן.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד ייקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי ההתייצבות לדיון, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;