בן שושן נ' בר יהלום

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, ע"ס של 13,049 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 7/3/17. הנזק כולל נזק ישיר לפי חוות דעת , שכר טרחת שמאי, והוצאות.

במועד שמיעת ההוכחות העידו הצדדים ותארו את הדרך בה קרתה התאונה.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את הנהגים (בעלי הדין) מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

2. בבחינת עדויות הנהגים, מצאתי מקום להעדיף את עדותו של התובע על פני זו של הנתבע. עדות של התובע הייתה אמינה וברורה, הוא הסביר כיצד פגע בו הנתבע וכיצד לאחר התאונה, אישר לו הנתבע, בכתב, כי הוא אשם בתאונה. בעדותו של הנתבע, לעומת זאת, התגלתה סתירה לעומת האמור בכתב ההגנה שהוגש מטעמו ובנוסף מצאתי כי עדותו אינה סבירה , כפי שיפורט להלן.

3. בכתב ההגנה טען הנתבע באופן חד משמעי כי המסמך שצרף התובע, לא כתוב בכתב ידו של הנתבע והחתימה על המסמך אינה חתימתו, אולם בעדותו, אישר הנתבע כי כן חתם על מסמך בו הוא אינו מודה באשמה וסיפר כי היה מעורפל באותה עת. סבורני כי יש בנתונים אלו חשיבות רבה והנתבע לא הבהיר מדוע נתון זה, שיש בו כדי ללמד על התנהלות הצדדים לאחר התאונה ועל האחריות לתאונה, לא הוזכר בכתב ההגנה.

4. אני גם מקבלת את גרסתו של התובע לדרך בה קרתה התאונה ומאמינה להסבריו. הנתבע פנה ימינה, והיה עליו ליתן זכות קדימה לרכבים שנסעו בכביש הראשי , הכביש ממנו הגיע התובע, הזהירות חלה על הנתבע ועל פי תנאי הכביש, ניכר כי הנתבע לא נקט משנה זהירות ולכן פגע בתובע.

5. גם ממיקומי הנזק ניתן ללמוד כי התאונה קרתה כפי שמתאר אותה התובע. הנתבע העיד כי הוא משער שהתובע השתלב ימינה למסלולו (עמוד 2 שורה 26) וכי רק ברגע הפגיעה ראה אותו. על פי מיקומי הנזקים, הנזק ברכבו של התובע הוא מהגלגל הימני הקדמי ואחורה כאשר נזקיו של הנתבע הם בפינה השמאלית. לו התובע הוא זה שסטה אל עבר הנתבע, הרי שלפחות שליש מרכבו נמצא בקדמתו של הנתבע, מה שגם אומר שקודם לכן נמצא רכב התובע במקביל לרכב הנתבע . בנסיבות אלו לא ברור כיצד לא ראה הנתבע את התובע , כאשר הוא נמצא לשמאלו ואף לפניו, קודם לסטייה ימינה הנטענת.

6. על פי מיקומי הנזקים סבירה יותר גרסתו של התובע, כך שהנתבע נכנס לנתיבו בעודו בנסיעה, ובעוד הנתבע מסיים את הפניה ימינה , כך שחלקו השמאלי הקדמי הפינתי של הנתבע פוגע בצדו הימני של התובע, סמוך לגלגל.