גיגי נ' אלקיים ואח'

התובעת מספרת שהנתבעת קשרה אתה הסכם ביום 27.5.2016, לעיצוב אולם אירועים לאירוע של הנתבעת.

היא טוענת שבהתאם לכך שריינה עובדים, הזמינה פרחים, החלה לתכנן את האירוע ושריינה את מועד האירוע עבור הנתבעת.

התובעת אומרת שסיכמה עם הנתבעת ליצור אתה קשר שבועיים לפני האירוע וכך עשתה.

אז הודיעה לה הנתבעת שהחליטה לבטל את ההזמנה ולעצב לבדה את האירוע.

על פי ההסכם אמורה הייתה הנתבעת לשלם לתובעת "דמי ביטול" בסך 60% מהעסקה, אך הנתבעת סירבה לכך.

הנתבעת טענה להגנתה, שאכן פגשה את התובעת לאחר שהובהר לה מאולם האירועים שהתובעת היא המעצבת של האולם. בנסיבות אלה חשבה הנתבעת שלא ניתן לעצב את האירוע אלא באמצעות התובעת.

היא טוענת שקיבלה מהתובעת הצעה בלבד לשירותיה ולא נסגר ביניהן חוזה רשמי.

היא טוענת שהודיעה לתובעת במעמד החתימה שעליה לבדוק את נושא העיצוב, והתובעת אמרה לה שהטופס עליו היא חותמת הינו הצעה בלבד, ורק במידה והנתבעת תסכים להצעת המחיר יהפוך הדף להזמנה רשמית.

היא טוענת שהופתעה ביום 4.9.2016 לקבל הודעה מהתובעת על ההכנות לעיצוב, כאשר לא נסגר בין הצדדים דבר.

בדיון היום התרשמתי לחיוב מעדות התובעת באשר לסיכומים בין הצדדים.

היא הפנתה לחתימת הנתבעת על טופס ההזמנה.

עם זאת התרשמתי שטענות התובעת על הוצאות שהוציאה בקשר לאירוע, כאשר החוזה בוטל כ-15 יום לפני האירוע, היו מופרזות, והיא הודתה שמקצת הפריטים עליהם שילמה לקראת האירוע, שימשו אותה לאירועים אחרים.

ואולם לנוכח ההסכמה בין הצדדים והתנהלות הנתבעת, זה אינו רלוונטי.