כהן נ' קוקרנוט ואח'

ביום 1.3.2015 ארעה תאונת דרכים קלה בה היו מעורבים רכב התובע – שהיה נהוג על ידי אשתו, הגב' עדי כהן, לבין רכב השייך לנתבעת 1, שהיה נהוג על ידי נתבע 3 – ומבוטח על ידי נתבעת 2.

נסיבות התרחשות התאונה אינן במחלוקת: בבואו למעגל תנועה, רכב התובע עצר על מנת ליתן זכות קדימה. רכב הנתבעים הגיע ופגע בחזיתו ברכב התובע מאחור. הנתבעים מודים באחריות נתבע 3 לאירוע התאונה. המחלוקת היא בשאלת הנזק. למען הדיוק, יובהר כי התובע קיבל תגמולי ביטוח ממבטחת רכבו, ובמסגרת תביעתו זו טוען להפסדים והוצאות הכוללים: השתתפות עצמית, השתתפות עצמית לירידת ערך, כינון פוליסה, חיישני רוורס – וסכום נוסף של טרחה ועוגמת נפש.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי שבדק את הנזק לרכבו, ולפיה הנזק שנגרם מסתכם בסך 9,553 ₪. מחוות הדעת עולה כי נגרם נזק לחלק האחורי של הרכב והיה צורך להחליף מגן אחורי ובנוסף לכך לבצע עבודות פחחות. מהתמונות שהוגשו (ת/1) עולה כי לרכב התובע נגרם נזק למגן הפנימי העשוי מתכת, וכן לפח שהוא חלק משלדת הרכב – זאת בנוסף לנזק למגן החיצוני (העשוי פלסטיק או חומר דומה).

הנתבעים טוענים כי כלל לא נגרם נזק לרכב התובע. לטענתם, ההתנגשות הקלה שהייתה בין כלי הרכב, לא יכולה לגרום לנזקים שצוינו בחוות דעת השמאי מטעם התובע. לתמיכה בעמדתם, צירפו את חוות דעתו של מר רפי וולמרק – בוחן תנועה, והמומחה אף העיד בבית המשפט. שיטת הבדיקה של מומחה הנתבעים הייתה באופן שהוא עיין בתמונות הנזק שנגרם לרכב התובע, וניתח את הממצאים על פיהן אל מול מצבו של רכב הנתבעים לאחר התאונה. עמדתו של שמאי הנתבעים כי אופן תיאור התאונה, מנגנון הפגיעה ומצב רכב הנתבעים, שלא נגרמו לו נזקים למעט מעיכה בלוחיות הרישוי – מלמדים כי הנזק שנגרם לרכב התובע שהתבטא במעיכת המגן הפנימי העשוי ממתכת קשה ומעיכה בפח, אינם קשורים לתאונה. בסוף עדותו בפניי ולאחר שנשאל על ידי שאלות רבות, ציין השמאי מטעם הנתבעים בסוף עדותו כי תיתכן האפשרות שהתאונה גרמה לנזק ב"פגוש" של רכב התובע, אך לא לנזק בחלקים הפנימיים הקשורים בשלדה (חלקי המתכת). דומה כי משזו עמדת המומחה מטעם הנתבעים, והואילו והתביעה דנן אינה לנזק הישיר אלא להוצאות והפסדים לאחר קבלת תגמולי ביטוח – המחלוקת מצטמצמת עד למאוד.

ממכלול הראיות שהונחו לפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לקבלת העמדה שמציגים הנתבעים, ועל כן אני קובע כי לא כל הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי מטעם התובע, קשורים לתאונה. ואולם קבלת עמדה זו, אין בה כדי להביא לדחיית התביעה.

[אעיר במאמר מוסגר כי בתום הדיון הצעתי לצדדים להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה אך הצדדים סירבו לכך. ראיתי להבהיר זאת מאחר וסירוב הצדדים לא תועד בפרוטוקול, ולמען הסר ספק – פסק הדין אינו בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984].