ת"ק 57720-10-15 אופק ואח' נ' אטיאס

1)הנתבע הינו הבעלים של יחידת דיור בת 3 חדרים, הנמצאת בעכו, רח' הס 7, הנמצאת בצמוד לדירת מגוריו (להלן: "יחידת הדיור").

2)התובע 1 (להלן: "התובע") שכר את יחידת הדיור לתקופה של שנה, מ- 17/2/15 עד 16/2/16 (להלן : "תקופת השכירות") ובקשר לכך נחתם בינו לבין הנתבע הסכם שכירות, ביום 9/2/15 (להלן: "הסכם השכירות").

ראוי לציין כי התובע שכר את יחידת הדיור לצרכי מגורים שלו ושל בת זוגו, נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

שכר הדירה עליו הסכימו הצדדים היה בסך 2,000 ₪ לחודש, אולם לבקשת הנתבע נרשם בהסכם השכירות כי שכר הדירה הינו 2,200 ₪ לחודש.

3)עובר לתחילת תקופת השכירות שילם התובע לנתבע סך של 12,000 ₪, שכר דירה לתקופה של חצי שנה. לתשלום שכר הדירה עבור מחצית השנה השניה של תקופת השכירות, היינו, מ- 17/8/15 עד 16/2/16, מסרה התובעת לנתבע צ'ק על סך של 13,200 ₪ (לפי חישוב של 2,200 X 6), שזמן פרעונו ב- 17/8/16 (להלן: "הצ'ק"). מאחר ששכר הדירה ל- 6 חודשי השכירות האחרונים היה אמור להסתכם ב- 12,000 ₪ ( 2,000 X 6), מסר הנתבע לתובעים צ'ק שלו, ע"ס 1,200 ₪, שזמן פרעונו ב- 17/8/15 (להלן :הצ'ק של הנתבע").

4)בסמוך לפני מועד הפרעון של הצ'ק ביקשו התובעים מהנתבע שלא יפקיד את הצ'ק לפרעון. הם שילמו לו סך של 6,000 ₪ עבור שלושת חודשי השכירות הבאים (17/8/15 עד 16/11/15) והתחייבו לתת לו צ'ק דחוי לתשלום שלושת חודשי השכירות האחרונים (מ- 17/11/15 עד 16/2/16), תוך שהוסכם כי בינתיים, עד למסירת הצ'ק הדחוי, יישאר הצ'ק בידי הנתבע, כבטחון.

5)כשבוע לאחר שהתובעים שילמו לנתבע את הסך של 6,000 ₪, שכר דירה לתקופה 17/8/16 – 16/11/16, הודיעו התובעים לנתבע כי הם מעוניינים לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות, זאת תוך מימוש זכותם עפ"י סעיף 21 להסכם השכירות, שזו לשונו:

"במידה ולאחר חצי שנה מיום תחילת השכירות יחליטו השוכרים כי אינם מעוניינים להמשיך בשכירות אז יאפשרו למשכיר לפרסם את יחידת הדיור באינטרנט ולכשיגיע שוכר חדש ומתאים ישוחררו השוכרים ללא קנס וללא תביעה משפטית, כמובן השוכרים יפוצו בחודשי השכירות שהם שילמו עליהם".

6)לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, בעקבות מאמציהם אותר זוג שוכרים חלופיים, הגב' מאיה כהן (להלן: "מאיה") ובן זוגה, אשר נפגשו עם הנתבע וסיכמו אתו על שכירת יחידת הדיור החל מ- 6/10/15 במקום התובעים, ואף מסרו לנתבע צ'ק בטחון ע"ס 1,000 ₪.

עוד נטען ע"י התובעים, כי בהסתמך על כך ועקב לחץ של הנתבע ושל מאיה ובן זוגה כי התובעים ימצאו דירה חלופית, על מנת להבטיח כי הם יפנו את יחידת הדיור עד 6/10/15, שכרו התובעים דירה בקרית טבעון, רח' הצבעוני 3 (להלן: " הדירה החלופית"), לתקופה 6/10/15 עד 5/10/15 ובקשר לכך חתמה הנתבעת ביום 2/9/15 על חוזה שכירות עם מר גדי קליש (להלן: מר קליש"), הבעלים של הדירה החילופית (חוזה השכירות צורף לכתב התביעה).

עוד נטען ע"י התובעים, בכתב התביעה, כי בסוף יוני 9/15 הודיע להם הנתבע כי מאיה ובן זוגה התחרטו. מבירור שערכו התובעים התברר להם כי "... בשל דרישות מופרזות שהעלו כלפיהם הנתבע ואשתו ואי כוונת הנתבע לתקן את כל הליקויים בדירה, הם (מאיה ובן זוגה – מ.א.) נאלצו לחזור בהם מכוונתם לחתום על חוזה שכירות וממש ברחו מההתקשרות מולם, תוך שהם משאירים בידיי הנתבע את צ'ק הבטחון שלהם כפיצוי".

עוד נטען על ידי התובעים, בכתב התביעה, כי הם פעלו לכל אורך הדרך על פי הסכם השכירות ורק בשל התנהלות הנתבע ואשתו כלפי מאיה ובן זוגה ואי הסכמתו של הנתבע לתקן את כל הליקויים בדירה, חזרו בהם מאיה ובן זוגה מכוונתם לשכור את יחידת הדיור.