ת"ק 57700-10-15 שוקרון נ' בן נתן

התובע הינו בעליה של דירת מגורים ברח' עזרא 103 בפרדס חנה (להלן: "הדירה").

בתאריך 1 בספטמבר 2014 התקשרו התובע והנתבע בהסכם שכירות על פיו שכר הנתבע את דירת התובע לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.01.14, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 2,400 ₪.

במסגרת תביעה זו טוען התובע כי בעת מסירתה לידי הנתבע היה מצבה של הדירה תקין והיא היתה צבועה ומסוידת וכי הנתבע הפר את התחייבותו להשיבה לו בתום תקופת השכירות כשמצבה תקין גם כן ולתקן כל קלקול שנבע משימושו בה, בכך שהוא הותיר אותה עם הנזקים המפורטים להלן: "שבר בקיר המשקוף, שבר בצירי הדלת והמנעול של דלת חדר הכביסה, אסלה מנותקת מהצנרת כשהצינור מחורר, קירות מחוררים ממסמרי פלדה ודיבלים וכניסה מפוחמת".

בגין כל אלה, ומכיוון שהנתבע – כך לטענתו, התעלם מבקשותיו הקודמות לתקן את הנזקים הנ"ל, עותר התובע לחיובו בתשלום סך של 12,108 ₪ - 9,009 ₪ בהתאם להצעת מחיר שניתנה לו על ידי קבלן שיפוצים, 2,400 ₪ דמי שכירות לחודש שבו הוא לא יכול היה להשכיר את הדירה לאחרים בשל מצבה, 199 ₪ בגין חוב שלא שולם בעבור צריכת מים ו- 500 ₪ בעבור ניסוח כתב התביעה על ידי עורך דין. לתמיכת טענותיו בדבר הנזקים להם גרם הנתבע ולהוכחת רכיבי הנזק שנמנו לעיל, הניח התובע בפני את תיקיית המסמכים ת/1, הכוללת את תצלומי תקרת הדירה, מקום אחד בו נראים 4 חורים לברגים ומקום אחר בו נראים שני חורים למסמרים ומסמר באחד מהם, סדק בקיר הצמוד למשקוף של אחת הדלתות ושבר בקיר הצמוד למשקוף של דלת נוספת, לרבות פגיעה בצילינדר של המנעול, חור בצינור המוליך מאסלת השירותים לביוב, סדקים בחומר המחבר בין שיש המטבח לקיר, חשבונות וקבלות בגין תשלומים עבור צריכת מים, הצעת מחיר לתיקונים וחשבונית מס/קבלה מטעם עוה"ד אברהם קורן.

הנתבע הטוען להגנתו כי בעת הכניסה אל הדירה היה מצבה התחזוקתי "בינוני ומטה" והיא "סבלה מליקויים רבים החל מעובש שנוצר כתוצאה מחדירת מים לקירות, עבודות חשמל מאולתרות שגרמו לניתוקי חשמל, בעיות צנרת וביוב ועוד", הסביר בעדותו בבית המשפט כי למעשה היתה זו בתו שהתגוררה בדירה והודה כי בעת כניסתה אליה היתה הדירה מסויידת ו"הכל היה לבן", אך הוסיף: "...יש לו ג'קוזי מעל הבית וג'קוזי מעל הבית ויש לו גינה והג'קוזי והחורים באדניות האלה כשירד גשם החזירו את העובש. אמרתי לו את זה, הראיתי לו שהשיש מנותק מהקיר, אז אמרתי לו שאני אקנה "סיכה" שזה חומר שמדביק, חיברנו וזהו ויצאנו לדרך ולא קרה כלום. עובש תמיד היה בבית. זה בגלל הג'קוזי שלו...". לשאלתי האם הודיע לתובע על תופעת העובש השיב הנתבע בחיוב, אך טען כי התיקונים שבוצעו על ידי התובע היה "תיקונים של עזרה ראשונה". הנתבע הכחיש קיומם של שבר בקירו/או חורים שנגרמו כתוצאה ממסמרי פלדה וטען כי צילינדר הדלת הוחלף על ידו ועל חשבונו.

לתמיכת טענותיו הציג הנתבע את התצלומים נ/1-נ/5 טען כי הוא מעולם לא הסכים לחלוק עם התובע את חשבונות המים, אלא בקש התקנה של מונה ושילם לו, באמצעות חברו מר דני סוויסה, בסוף כל חודש על פי קריאותיו (ר' תצלום המונה והחשבון ששולם על פיו - נ/6). בנוסף לכך טען הנתבע כי התובע לא התכוון להשכיר את הדירה לאיש לאחר יציאת בתו ממנה וכי הוא סיפר לו שבכוונתו לשכן בה את אחותו הקשישה.

מר דני סוויסה, שכנו של התובע וחברו של הנתבע אישר בעדותו כי היה זה הוא ש"שידך" בין הצדדים וטען כי עוד במעמד מסירת הדירה היו בה סימני רטיבות ועובש והיא "היתה צריכה לקבל יד של צבע". מר סוויסה הוסיף וסיפר שכ-3 חודשים לפני תום תקופת השכירות פנה אליו התובע ואמר לו כי הוא מבקש שבתו של הנתבע לא תאריך את התקופה שכן יתכן ויהיה עליו להוציא את אחותו מ"מרכז שוהם" ולשכנה בדירה. בנוסף לכך סיפר סוויסה כי בעקבות ויכוח שהתעורר בין הצדדים אודות חשבון המים הוא מסר לתובע סך של 200 ₪ אותם קבל מהנתבע לצורך זה וכי בביקור שהוא ערך עם התובע בדירה לאחר יציאת בתו של הנתבע (ללא הנתבע), הוא הבחין בסימני העובש שהיו בכל הבית, בהינתקות שיש המטבח מן הקיר ובנזילה שהיתה מן הצינור ה"שרשורי" עקב חור שככל הנראה נוצר כתוצאה מכרסום של חולדות או עכברים. לגרסת מר סוויסה, כשהתובע הראה לו את התופעות הנ"ל, הוא אמר לו: "תשמע, עזוב, את השיש נסדר בחזרה, גם הנתבע ייתן לך 500 ₪ עבור התיקונים הקטנים", אלא שזמן קצר לאחר מכן חזר אליו התובע ואמר לו שהוא לא רוצה את הכסף וגם לא את התיקונים ובקש ממנו שיניח לעניין הזה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעד ועיינתי בראיות שהונחו בפני, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. זאת לאחר שהתרשמתי כי נזקי ה"פחם" הנראים כסימני עובש, השיש ש"נעקר ממקומו" אינו אלא שיש שהחיבור בינו לבין הקיר נסדק ומצבו העגום של צינור השירותים, אינם אלא תוצאות של מצבה הבסיסי הירוד של הדירה מלכתחילה ולא של הזנחת הנתבע ו/או בתו במהלך התקופה שבה התגוררה האחרונה בדירה זו. בנוסף לכך, התובע גם לא שכנעני כי הנתבע לא שילם לו את הסכום שלטענתו הגיע לו תמורת צריכת המים בדירה בחודש האחרון.

יחד עם זה, הצליח התובע להוכיח כי הנתבע שאישר כי הוא קבל את הדירה כשהיא מסוידת ונקיה, החזיר לו אותה מבלי שהוא תיקן את השברים בקירותיה, לא סתם את החורים שנקדחו באחד מן הקירות וגם לא סייד את הדירה כולה קודם לעזיבת בתו אותה, כפי שהיה עליו לעשות.

לאור כל האמור לעיל, משהתובע לא הוכיח את טענתו בדבר הפסד דמי השכירות לחודש כתוצאה מאי השכרתה לאחרים לאחר עזיבת בתו של הנתבע על פי בקשתו, משהצעת המחיר בגין תיקון הקירות וסיוד הדירה נראית לי מוגזמת על פניה ומשמדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם זכאים להשבת שכר טרחת עורך דין בגין הכנת התביעה עצמה, אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ש"ח בלבד.