קחלון נ' צור

לפניי תביעת התובע, שרכש מהנתבעת רכב משומש, וטוען כי הוטעה על ידה בדבר מצבו.

התובע פנה אל הנתבעת בעקבות מודעה, שפורסמה באתר "יד 2" וביקש לרכוש את רכבה מסוג רנו מגאן, שנת יצור 2008, שגמא נכון ליום 11/8/14 לא פחות מ-124,000 ק"מ (רשיון הרכב צורף לכתב התביעה, ולאחר הדיון צירפה הנתבעת את מסמכי הטיפולים של הרכב במוסך, נספחים 2 ו-3. שם מופיע מונה הקילומטרים). המסמכים נמסרו לתובע ועוד נמסר לתובע לפני הרכישה כי הרכב נרכש ע"י הנתבעת מאת חב' דוד לובינסקי בע"מ ביום 11/12/11 במחיר של 42,990 ₪ כאשר מד האוץ הראה 103,284 ק"מ (נספח 4). התובע רכש את הרכב מהנתבעת ביום 15/4/15 והבעלות הועברה אליו. התובע טען כי שילם לנתבעת את הסכום 17,000 ₪, מחיר ראוי עבור רכב כזה במצב תקין, וכי הנתבעת לא תיקנה ידית בלם-יד, למרות שהתחייבה לכך. עיקר טענתו של התובע הינה כי הנתבעת ובעלה ציינו בפניו כי הרכב מצויין ושמור, וכי קונה פוטנציאלי בדק את הרכב ותוצאות הבדיקה היו מעולות. דו"ח הבדיקה לא הוצג לו.

התובע טוען כי כבר ביום העברת הבעלות חשה רעייתו כי הרכב "לא סוחב", ועלה ריח רע מהמנוע. הנתבעת ובעלה לא ענו לבקשתו לביטול העסקה, והוא גרר את הרכב למוסך (מסמך "שגריר" ע"ש הנתבעת מיום 16/4/15 הוגש לאחר הדיון), והוחלפו בו משאבת מים, סט טיימינג, מסניי אוויר ושמן, פלגים, מנוע מושלם וגיר אוטומטים מושלם בעלות של 10,596 ₪ (חשבונית מיום 22/4/45 צורפה לכתב התביעה, העתק קבלה צורף לאחר הדיון). התובע טוען להטעייה, ותובע את עלות התיקון ועוד 5,000 ₪ בגין הוצאות ועגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי הרכב היה מטופל היטב, והציגה, כאמור, את מסמכי רכישת הרכב על ידה כמשומש, ומסמכים מהמוסך, המעידים על טיפולי 15,000 במועד ביום 26/12/12 וביום 11/8/14. בטיפול האחרון גם הוחלף מצבר וסט טיימינג כולל רצועה. הנתבעת טוענת כי התובע בחר שלא לבדוק את הרכב במכון מוסמך, כמקובל, אלא בדק אותו בעצמו, כפי שגם אמר שיתקן את בלם היד בעצמו. הנתבעת טוענת כי התובע שילם רק 16,000 ₪, למרות שהוסכם על מחיר 17,000 ₪, וזאת בטענה כי עליו לתקן את בלם היד. הנתבעת טוענת כי המחיר ששולם לוקח בחשבון את מצב הרכב כמו גם את העובדה שהתובע לא בדק אותו במכון, למרות שהפצירה בו לעשות כן, וכי המחיר שהוסכם נמוך ממחיר המחירון, שהוא כ-22,341 ₪ (חישוב ממחירון לוי יצחק צורף כנספח 1 למסמכי הנתבעת). הנתבעת טענה כי לפניית התובע הציעה לו כי הרכב יבדק במוסך בו טופל, אך התובע סרב להגיע. הנתבעת טוענת כי אין זה סביר שתידרש החלפת רצועת טיימינג שוב לאחר שנה, וכי אין ליתן אמון במסמכי התובע בעניין התיקונים, שלכאורה בוצעו ברכב, גם מאחר ולא נתאפשר לה לבדוק אותו ע"י מי מטעמה, וגם מאחר ואין זה סביר להשקיע כזה סכום ברכב שנרכש ב-16,000 ₪.

בדיון העידו התובע, הנתבעת ובעלה, ולאחר בחינת כל הראיות, אני מחליטה לדחות את התביעה.

ראשית, התובע ביצע עסקה פרטית, והנתבעת אינה "עוסק ברכב", ולכן לא חל עליה חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008. ברכישת רכב משומש הכלל הינו "ייזהר הקונה", קרי, על הרוכש מוטלת חובת זהירות, וכמוקבל למצער עליו לבדוק את הרכב במכון, המתמחה בכך. הרי מדובר ברכב לא חדש (שנת ייצור 2008), יד שניה, שגמא לא פחות מ-124,000 ק"מ, ולא הוצגה לתובע תוצאת בדיקתו לפני הקניה. הנתבעת מסרה לתובע מידע אודות מצב הרכב, כפי שהיה ידוע לה, הציגה את הטיפולים שעבר, בתקופה בו עשתה בו שימוש, וטופל כדבעי עד שמונה חודשים לפני המכירה. דבריה אודות מצבו של הרכב אינם מפטירים את הקונה מכל בדיקה.

בעניין דומה נקבע:

"קצין הרכב, מר עזרן, אמנם המליץ על הרכב (עמ' 2, ש' 21) ויש לקבל הגירסה כי אמר שהרכב ישרת את התובעים שנים רבות – גירסה שלא הוכחשה, אך לא מצאתי שיש בכך משום הטעייה של התובעים לגבי מצבו של הרכב. זאת ועוד לא הוכחשה גירסתו של מר עזרן כי איפשר לתובעים לבדוק את המכונית טרם רכישתה (עמ' 2, ש' 21). בהתאם לנתונים כפי שהובאו, קצין הרכב הציג בפני התובעים הנתונים לגבי הרכב ולא הסתיר את מספר הקילומטרים שגמע המנוע.

התובעים, למרות שידעו על היקף הקילומטרים שנסע הרכב (כ- 290,000), שיש בו להעיד על מידת השימוש במנוע, בחרו שלא לבדוק את הרכב בדיקה נוספת לפני רכישתו. התובע אמר בדיון כי חשש מפאת הקילומטראז' הגבוה, ואף כי רעייתו, התובעת, התאכזבה (עמ' 3, ש' 3-2). למרות האמור לא בדקו את הרכב טרם קנייתו. ואולם, יובהר כי אין באותה המלצה של מר עזרן, ככל שניתנה, מלפטור את התובעים מאחריותם לבדוק את הרכב לפני רכישתו. משלא עשו כן ובחרו לרכוש את הרכב במצבו ("AS IS"), שעה שלא מצאתי כי מר עזרן הטעה אותם לגבי מצבו, הם אינם יכולים לבוא בטרוניה כלפי מר עזרן או יזמקו, וזאת בבחינת "ייזהר הקונה"" (ת.ק. (פתח תקוה) 20557-11-15 בן בנימין נ' יזמקו, 5.7.2016, פורסם בנבו).

התובע נטל את הסיכון, ואני מקבלת את טענת הנתבעת כי המחיר, בו נמכר הרכב בפועל, היה נמוך ממחיר המחירון, ושיקף את המחיר שהתובע הסכים לרכוש בו את הרכב, כפי שהוא. אין מדובר בהטעייה או בטעות, המצדיקה ביטול העיסקה אלא ב"טעות בכדאיות העיסקה" (סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).