קדוש נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

זו תביעה לפיצוי כספי עקב סירובה של הנתבעת לתגמל את התובע על פי פוליסת ביטוח רכב לאחר שרכבו נגנב ממנו מיום 20.7.16. התובע טוען שהסירוב לא היה חוקי והוגן, הוא נאלץ לפנות לייעוץ משפטי ולהוציא כספים על מנת לשכנע את הנתבעת לקיים את חובתה על פי הפוליסה. התובע עותר לסכום של 12,686 ₪.

הסכום מורכב כדלקמן:

1. שכ"ט עו"ד- 5,850 ₪.

2. הוצאות שונות- שיחות טלפוניות, התייעצות עם אנשי מקצוע, ביקורים בסניף הנתבעת בנתניה, פגישות במשטרת ישראל וכו'. 3,480 ₪.

3. שכ"ט בשיעור של 20% + מע"מ על סכום התביעה- 1,856 ₪ בגין פניות נוספות אל הנתבעת בשל התנהלותה הקלוקלת.

4. פיצויים בגין עוגמת נפש- 1,500 ₪.

להלן העובדות המצריכות את התייחסות בית המשפט:

1. התובע רכש את הרכב ב5.5.2016 וקיבל אותו לידיו ב6.7.2016.

2.התובע הוא עובד מדינה, והנתבעת זכתה לזכות להעניק ביטוח מקיף לעובדי מדינה על פי הוראות אגף החשב הכללי. אכן התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת החל מיום 6.7.2016.

3. ביום 20.7.2016 פרצו גנבים לבית התובע, נטלו את מפתחות רכבו וגנבו אותו.

4. התובע פנה לנתבעת לתגמול בגין שווי הרכב.

5. ב29.8.2016 הנתבעת סירבה לפצות את התובע מהטענה שלא קיים את תנאי המיגון בפוליסה. התנאי שהופר הוא שלא הרכיב קודן.

6. התובע מיד פנה לנתבעת לקבלת הסבר ולחשב הכללי לקבל תמיכה לטענותיו. בין היתר, הפנה את הנתבעת לסעיף 14(2) של הכללים החלים על חברות הביטוח שמבטחים עובדי מדינה. שם נאמר במפורש, חברת ביטוח לא תנקוט בכל פעולה שהיא בעניינו של מבוטח שלא מיגן את רכבו במהלך 30 ימים ראשונים לתקופת הביטוח אם לא ניתנה לו דרישה בכתב להתקין את דרכי המיגון.