פלוני נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

רקע

1.לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע קטין כבן 16 לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 8,000 ₪ לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אליו הוסף תיקון מס' 40, תשס"ח-2008 (להלן: "חוק התקשורת" ו/או "חוק הספאם") בכך שבמהלך החודשים מאי- יוני 2017 שיגרה אליו, ללא הסכמתו, דבר פרסומת באמצעות 8 מסרונים, אל מכשיר הטלפון הנייד שלו.

הדיון בתביעה

2.התקיים לפני דיון אליו התייצב אביו של התובע, וכן נציג הנתבעת מר ישראל גורל. לדברי האב, בנו- התובע לא התייצב לדיון שכן במועד הדיון עליו להיבחן בבחינת בגרות.

דיון והכרעה

3.לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת טיעוני הצדדים בעל פה בדיון שהתקיים לפני, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו בשיעור הסתברות של לפחות 51% ולפיכך דין התביעה להידחות כפי שאפרט כדלקמן;

4.סעיף 30א' האמור קובע, כי שיגור דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות הסעיף נותן בידי בית המשפט סמכות לפסוק בשל כל הפרה פיצויים לדוגמא (ללא צורך בהוכחת נזקו של הנמען הנפגע) בסך שלא יעלה על 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת שמתקבל בניגוד להוראות הסעיף (סעיף30א(י)(1) בחוק התקשורת).

סעיף 30א (י) (1) לחוק התקשורת - עליו מבקש התובע לבסס את תביעתו, אוסר על שיגור דבר פרסומת. סעיף 30א (ב) לחוק התקשורת מונה את הדרכים שבהן נאסר על המפרסם לשלוח דבר פרסומת: הודעה אלקטרונית, מערכת חיוג אוטומטי, פקסימיליה והודעת מסר קצר.

מן הכלל אל הפרט

5.אין חולק שהנתבעת שיגרה לטלפון הנייד של הקטין 8 מסרונים. יחד עם זאת, אני מקבל את טענת הנתבעת כי במקרה שלפנינו אין מדובר ב"שיגור דבר פרסומת" כמשמעותו בסעיף 30א (י) לחוק התקשורת, וכן ככל שנעשה שיגור כזה הוא נעשה שלא ביודעין וזאת מכמה טעמים.

6.ראשית אין מדובר בהודעות פרסומת אלא במשלוח הודעות אישיות שירותיות הנשלחות למבוטחיה של הנתבעת. זאת, בהתאם להנחיות המפקחת על הביטוח מס' 2014-1-6 אשר הוגשו בדיון וסומנו כמוצג נ/3. על פי הנחיות אלו, הנתבעת מחויבת להודיע ללקוחותיה על סיום תקופת פוליסת הביטוח. מעיון בנוסח ההודעות שנשלחו שוכנעתי כי הודעות אילו אינן מהוות "דבר פרסומת". מסרונים אלו שנשלחו אל הטלפון הנייד של התובע מודיעים לו כי ביטוח הרכב שלו עומד להסתיים ומציעות לו אפשרות לצפות בפרטי הפוליסה הקיימת ולחדשה באופן מקוון (אונליין).

7.שנית אין חולק על כך שלמשלוח המסרונים מטרה נוספת שהתובע יחדש את ביטוח הרכב שלו אצל הנתבעת ולא אצל מבטחת אחרת, אולם עניין זה משני שכן העניין המהותי ווהעיקרי הינו מתן הטבה ללקוח –המבוטח.