ת"ק 57551-02-13 ביאזי נ' שינדלר

1. לפניי תביעה קטנה שעניינה נזק לכאורה שנגרם לתובע כתוצאה מהתנהלותו של עורך דינו, הנתבע בתיק שלפניי.

2. בכתב התביעה טען התובע שפנה לנתבע כדי שייצג אותו בתביעה שהתכוון להגיש בגין מעשה מירמה שנעשה כלפיו. לפי הטענה רכש התובע מכונית מסוחר מכוניות תמורת 110,000 ₪. לימים הסתבר, שהתשלום לא הועבר מהסוחר לחברת הרכב, ולכן זמן קצר לאחר המכירה הגיע נציג חברת הרכב לביתו של התובע ולקח את המכונית. התובע בא בדברים עם סוחר המכוניות, והאחרון החזיר לתובע שתי המחאות על סך של 55,000 ₪ כל אחת. אלא שחשבונו של הסוחר היה מוגבל, וההמחאות הוחזרו על ידי הבנק. על הרקע הזה נשכרו שירותיו של הנתבע על מנת לנסות להשיג חזרה את הכספים.

3. לטענת התובע, הנתבע אמור היה לפעול באמצעים שונים כדי להבטיח את התשלום. בין היתר, ביקש התובע מהנתבע להגיש תביעה נגד הסוחר ולפתוח תיק בהוצאה לפועל בגין ההמחאות שלא כובדו. התובע טען כי הנתבע הוליך אותו שולל, וכי הוא לא ביצע דבר מההסכם ביניהם. לפי הטענה נגרמו לו נזקים רבים, שכן החברה עמה עבד הסוחר היתה בהליכי פשיטת רגל, ולכל הנושים הוחזר כספם.

4. הנתבע הכחיש את הטענות המיוחסות לו. לטענתו ניסח והכין הסכם בין התובע לבין סוחר המכוניות בעניין רכב אחר, וכן טיפל בהליך פלילי כנגד הסוחר, ובמסגרת זו הגיש תלונה כנגדו במשטרה. כמו כן, הגיש בקשה לבית משפט לתביעות קטנות להקדמת דיון בתביעה שהגיש התובע, ואכן, לטענתו, קיבל התובע פסק דין לטובתו. עוד ציין הנתבע כי קיים מספר רב של פגישות עם התובע, ושוחח איתו פעמים רבות. לטענתו, הבהיר לתובע מספר פעמים כי מדובר בתיק מורכב המצריך ביצוע הליך של הרמת מסך והטלת עיקולים זמניים על נכסי התובע, במידה וישנם. לשם כך, היה צורך באיתור הנכסים, דבר הכרוך בהוצאות כספיות גבוהות שהתובע לא היה מוכן להוציא. הנתבע ציין כי שכר הטרחה עמד על 1,000 ₪ בלבד, לטובת כל הפעולות שבוצעו על ידו. עוד טען הנתבע, כי בשלב מסוים נהג התובע להתקשר אליו מידי יום, קילל אותו ואיים עליו שיחזיר לו את התיק ואת שכר הטרחה. כתוצאה מאיומים אלה, ביום 27.2.13, החזיר הנתבע לתובע את התיק ואת שכר הטרחה על סך 1,000 ₪.

5. ביום 14.7.13 התקיים דיון בפני כב' הרשמת הבכירה מ' אב-גנים ויינשטיין. בדיון טען התובע כי תבע בעבר את הנתבע, וקיבל פסק דין לטובתו. לטענתו, נגרם לו נזק של 150,000 ₪, כתוצאה מכך שמכרו לו מכונית שהיה עליה עיקול. לטענת התובע, אילו היה הנתבע פועל כפי שציפה ממנו, יכול היה להצטרף לנושים אחרים ולקבל חלק מכספו חזרה. הנתבע, לעומתו, דחה את טענות התובע. לטענתו, ההמחאות שהעביר לו התובע, אותן קיבל מסוחר המכוניות, הן המחאות של "חברת מוריה בע"מ", לה היו חובות רבים לנושים רבים. עוד ציין הנתבע כי להערכתו לא היה מקום לפתוח תיק בהוצאה לפועל, אלא לפעול בדרך של הרמת מסך. לצורך הזה, נדרש הנתבע להוצאות רבות, שלטענתו לא הסכים התובע לשלם. לאחר שנשמעו טענות בעלי הדין, הוחלט כי בעלי הדין יזומנו לדיון נוסף, וכי התובע יגיש אסמכתאות ופירוט בדבר הנזק שנגרם לו. לדיון ביום 15.1.14 לא התייצב התובע ולפיכך נמחקה התביעה. מאוחר יותר, ולאחר שצירף אישורים רפואיים, בוטל פסק הדין והתביעה נקבעה לדיון ביום 15.7.14. בהחלטה מיום 4.2.2014 נקבע כי בעלי הדין יגיעו לדיון עם כל העדים והאסמכתאות שברשותם.

6. ביום 15.7.14 התקיים הדיון בפניי. הנתבע טען כי התובע לא המציא אסמכתאות או פירוט של הנזק שנגרם לו, ולפיכך יש לדחות את התביעה. במהלך הדיון התברר כי התובע תבע את סוחר המכוניות בעצמו, והצדדים הגיעו לידי פשרה לפיה ישלם סוחר המכוניות לתובע סך של 110,000 ₪ לפי הסדר תשלומים לפיו עד למחצית שנת 2016 משלם סוחר המכוניות לתובע סך של 1,000 ₪ מידי חודש, ולאחר מכן ישולם סך של 2,000 ₪ מידי חודש עד לכיסוי מלא של החוב. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי הסוחר יעשה מאמץ לצמצם את החוב באמצעות מכירת מכונית לתובע. התובע ציין בדיון כי מאז נחתם ההסכם הוא אכן מקבל את התשלומים החודשיים, אולם לטענתו, סוחר המכוניות מכר בית ואם היה הנתבע מגיש בקשת עיקול יכול היה לקבל את כל הסכום בבת אחת. הנתבע בתגובה שב על טענותיו לפיהן פעל נמרצות לטיפול בעניינו של התובע. עוד טען הנתבע כי יסכים לתת ארכה נוספת לתובע להציג אסמכתאות אודות נזק שנגרם לו, אך נראה כי אין בנמצא כאלה.

7. לאחר שבחנתי את טענות בעלי הדין בכתבי הטענות ובעל פה, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. אין חולק על כך שנגרם לתובע אירוע מצער. כפי שציין בדיון בעל פה, הוא אדם נכה ונזקק למכונית לצורך התניידות יומיומית. אין גם חולק על כך שהתובע נפל, ככל הנראה, למעשה מירמה. יחד עם זאת, לא הצביע התובע על נזק שנגרם לו כתוצאה מפעולה או מחדל של הנתבע. אין די בטענה כללית לפיה אם היה מוגש עיקול היה זוכה בכספו, מבלי שתיתמך הטענה באסמכתא כלשהי המאשרת כי התובע יכול היה להיות הנושה היחיד של סוחר המכוניות. כפי שצוין לעיל, ניתנה לתובע שהות ממושכת לתמוך את טענותיו בפירוט ובאסמכתאות. אולם, התובע לא צירף לתביעתו תמיכה כלשהי לטענותיו. יתירה מזו, כאמור, בדיון האחרון הציג התובע את הסכם הפשרה בינו לבין סוחר המכוניות, ממנו נראה כי הצליח להשיב, ולו חלקית, את כספו. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אב תשע"ד, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים.