ת"ק 57498-01-15

1)התובע, עו"ד במקצועו, שכר מהנתבע שטח של כ- 35 מ"ר בקומה השנייה של מבנה בן ארבע קומות, הבנוי על חלקות 1 ו- 2 בגוש 18973 (להלן: "המושכר"), לצורך ניהול משרד עורכי דין במקום.

התובע התחייב לשלם לנתבע דמי שכירות בסכום השווה ל- 250$ לחודש. סכום זה כלל מע"מ.

התובע החזיק במושכר, בשכירות, בתקופה מ- 1/1/2001 עד 30/4/03.

2.בתאריך 1/3/2010 הגיש הנתבע לביהמ"ש השלום קריות תובענה בסדר דין מהיר נגד התובע, בה עתר לחייב את התובע לשלם לו את הסך של 25,451 ₪, חוב דמי שכירות שהתובע נותר חייב לו, לטענתו. הסכום הנ"ל כלל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה.

התובענה נדונה במסגרת תיק תא"מ 1059-03-10. בהתאם להחלטת כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט מר אהוד רקם, הועבר הדיון בתובענה לביהמ"ש השלום בחיפה ונדון בפני כב' השופטת הגב' מירב קלמפנר-נבון (להלן: "כב' השופטת נבון").

בתאריך 23/10/11 או בסמוך לכך הוגש לתיק תא"מ 1059-03-10 הסכם פשרה עליו חתמו התובע שבפניי ועו"ד שאהין מחמוד, שייצג את הנתבע בתיק הנ"ל (להלן: "עו"ד שאהין").

בתאריך 23/10/11 ניתן ע"י כב' השופטת נבון תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

בתאריך 23/10/12 שילם התובע לעו"ד שאהין סכום של 15,000 ₪, שזה הסכום עליו הסכימו הצדדים בהסכם הפשרה. במעמד התשלום קיבל התובע מעו"ד שאהין קבלה על תשלום הסכום הנ"ל. עו"ד שאהין ציין בקבלה כי קיבל את הסכום כפיקדון.

עו"ד שאהין העביר א הסך של 15,000 ₪ ללקוחו, הנתבע.