ת"ק 57452-12-15 שבתאי נ' שמול ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בכביש 4 ליד מחלף סיירים, בכביש המשתלב לתוך הכביש הראשי וכולל בתוכו שני נתיבים. בין הכביש הראשי לכביש הצדדי מפריד "אי תנועה" המסומן על הכביש (ללא מכשול פיזי). התובעת נסעה בנתיב הימני של הכביש הצדדי, ולטענתה הרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע") סטה לנתיב הנסיעה שלה מהכביש הראשי, תוך שהוא עולה בדרך על אי התנועה. היא הבחינה בו וצפרה לו, אולם הוא לא שם לב לכך ופגע ברכבה. הפגיעה ברכב התובעת הייתה בפינה השמאלית קדמית וברכב הנתבע בצד הימני אחורי מעט אחרי הגלגל האחורי (היינו, סמוך לפינה אך בצד הרכב). לטענת הנתבע, הוא כלל לא הגיע מהכביש הראשי אלא נסע מלכתחילה בכביש הצדדי בנתיב השמאלי, כאשר לפתע הרגיש פגיעה חזקה מאחורה, שעה שהתובעת סטתה לנתיבו ופגעה ברכבו. התובעת קיבלה פיצוי מחברת הביטוח שלה, ובתביעה זו היא תובעת את ההפסדים שנגרמו לה בגין הפעלת הביטוח.

3.אחר שהאזנתי לעדויות ועיינתי בתמונות, אני סבור שיש לקבל את עמדת התובעת בכל הנוגע לשאלת האחריות. אציין תחילה, כי מקובלת עליי טענת הנתבע כי הוא לא הגיע מהכביש הראשי אלא נסע מלכתחילה בכביש הצדדי, ונראה כי התובעת טעתה בנקודה זו. יחד עם זאת, לא זו השאלה המרכזית בתיק, אלא מי סטה לנתיבו של מי – האם התובעת סטתה לנתיב השמאלי או שהנתבע סטה לנתיב הימני. בעניין זה, אני מאמץ את טענתה של התובעת, כי רכב הנתבע, כנראה מבלי משים, סטה מעט לנתיב הימני, וכך התרחשה התאונה. מהתמונות שהוצגו על ידי הנתבע ואשר צולמו לאחר התאונה ניתן לראות כי רכב התובעת נמצא כולו בנתיב הימני וכי רכב הנתבע נמצא בחלקו בנתיב הימני. גם הנקודה בה נמצאים שברי הפנס האחורי של רכב הנתבע היא בנתיב הימני, עובדה שמלמדת גם היא שהתאונה התרחשה בנתיב הימני. מכאן המסקנה המסתברת כי הנתבע הוא זה שסטה לנתיב שמימינו.

4.התובעת תובעת את דמי ההשתתפות העצמית ששילמה בסך 1,955 ש"ח; אובדן הנחת העדר תביעות בסך 2,622 ש"ח לשנה למשך שלוש שנים; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,000 ש"ח. התובעת זכאית לדמי ההשתתפות העצמית. אשר לאובדן הנחת העדר תביעות, מהחומר שבפניי אין זה ברור אם נזק זה התגבש, ומכל מקום לא די בהצגת אישור הפסדים עתידי מחברת הביטוח לשם הוכחתו, אלא יש להוכיח כי ההפסד התרחש בפועל. לפיכך, אני קובע כי התובעת תהיה זכאית לפיצוי בגין הנחת העדר תביעות ככל שזה יוכח על ידה, ולמען הזהירות ניתן לה בזה היתר לפיצול סעדים בקשר לסעד זה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 1,955 ש"ח בגין דמי ההשתתפות העצמית; את הפסדי הנחת העדר תביעות ככל שאלו יוכחו, כמפורט לעיל; והוצאות בסך 400 ש"ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.