אדרי נ' בני סעיד הובלות בע"מ ואח'

בפניי תביעה על סך של 5,945 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים שעניינה פיצוי בגין נזק רכוש אשר נגרם לרכב התובעת מסוג פג'ו (להלן: "רכב התובע") כתוצאה מפגיעה על ידי משאית בה נהג הנתבע 2 (להלן: "המשאית"). יצוין עוד כי הנתבעת 1 הינה בעלת המשאית, ואילו הנתבעת 3 הינה המבטחת של הנתבעת 1. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה ובדיון שנערך בפניי נטען כי ביום 29.5.17 בעת שנהגה התובעת ברכבה בכביש 6 לכיוון להבים, בנתיב הימני, נהג המשאית נסע בנתיב השמאלי. לטענת התובעת, המשאית סטתה לפתע מנתיב נסיעתה ופגעה ברכבה של התובעת בחלקו האחורי שמאלי. לטענתה, מעוצמת המכה רכבה הסתובב במקום מספר פעמים וקיבל מכה גם בחזית הרכב משמאל. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי בעת שנהגה בנתיב הימני, נהג המשאית שהיה משמאלה ונסעה מעט מאחוריה ביקש לשוב לנתיב הימני ופגע ברכבה מאחור בפנס האחורי שמאלי של רכבה. לטענת התובעת התאונה אירעה לפני הפיצול בכביש בין כביש 6 לכביש מס' ארבעים. התובעת הדגימה באמצעות מכוניות צעצוע את אופן קרות התאונה כאשר בתחילה רכבה והמשאית נוסעים במקביל ולאחר הפגיעה ברכבה, הרכב שלה סטה ימינה לכיוון השוליים, עשה סיבוב בעוד המשאית ממשיכה לנסוע ישר בנתיב ואילו רכב התובעת עצר בין שני הנתיבים במאוזן להם. התובעת העידה כי עד לתאונה, לא יכול היה להגיע לדיון היום. התובעת בחקירתה הנגדית אישרה כי לגבי מיקום התאונה אינה יודעת בדיוק היכן קרתה אולם זה היה לפני ההתפצלות בכביש 6. היא עמדה על כך כי המשאית היא שפגעה ברבה מאחור וכך אירעה התאונה.

התובעת הציגה מסמך המעיד על בעלותה ברכב וטענה כי הרכב שייך לה והועבר לה על ידי סבה, מר מצרי. מכיוון שלא היה ברור מועד העברת הבעלות על שם התובעת, רשמתי לפרוטוקול הצהרתה ולפיה, ככל שתוגש תביעה נוספת על ידי סבה או אדם אחר שהינו בעל הרכב בעקבות הנזק באירוע זה והנתבעים יאלצו לשלמו, הרי שתהיה לנתבעים זכות לשוב ולתבוע אותה בגין כך.

באשר לנזק שנגרם לרכב התובעת, נטען כי כתוצאה מהפגיעה היה לתובעת נזק בחלקו האחורי – פנס אחורי שמאלי ופגיעה בחלקו הקדמי במגן קדמי חיצוני בצד שמאל. הנזקים פורטו בחוות דעת שמאי, וכן הוצאות בגין תשלום שכר טרחת שמאי והוצאות נלוות.

הנתבע 2 הכחיש את נסיבות התאונה כמתואר לעיל וטען בעדותו בפניי כי נהג במשאית בכביש 6 מצפון לדרום והיה מאחורי רכבה של התובעת. לטענתו, היה בנתיב הימני מאחוריה ולאחר מכן הכביש התפצל לשלושה נתיבים כאשר הנתיב הימני הוא כביש מס' 40 ואילו הנתיב האמצעי הוא הנתיב הימני של כביש 6 והנתיב השמאלי ביותר הוא נתיב של כביש 6 גם כן. לטענת הנתבע 2, שני הנתיבים של כביש 6 ממשיכים ישר. לטענתו, התובעת הייתה בנתיב של כביש 40 שהולך ימינה והוא בנתיב האמצעי. לדבריו התובעת הנמיכה מהירות נסיעתה והוא הבחין בה ועקף אותה. לטענתו, התובעת החלה להאט ורצתה לחזור לכביש 6 ואולם, בנתיב בו היה, לא ניתן לראות דבר מצד ימין. לדבריו, ראה את רכבה של התובעת אחרי שהיא כבר עקפה אותו מימין, ראה את חלקו הקדמי של רכבה מהמראה הקדמית שלו, והבחין שהיא רוצה לחזור לנתיב שלו ולדבריו על מנת שלא לעלות על רכבה, הוא סטה שמאלה. לדבריו, התובעת היא שפגעה בטמבון של המשאית מקדימה בצד ימין וגם בעת הפגיעה, משכה את כל הטמבון שלו קדימה. לדבריו, לקח את הנתיב שמשמאלו על מנת שלא לעלות על רכבה. לטענתו, אם היה סוטה מנתיבו ופוגע בצדה השמאלי והיא הייתה מסתובבת במקום, הרי שהמשאית הייתה עולה עליה. בעת ההדגמה טען הנתבע 2 כי ראה את התובעת מתקרבת אליו יתר על המידה וכשראה את הזווית הקדמית של הרכב שלה היא כבר נגעה ברכבו. הוא תיאר כי התובעת הסתובבה והוא ברח שמאלה ועצר בצד ימין. לטענתו התובעת היא ששפשפה את הטמבון של המשאית. לטענתו, לאחר התאונה אמרה לו התובעת כי היא לא ניסתה לעקוף אותו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, ולאחר שהצדדים הדגימו בפניי את אופן קרות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע ולאחר עיון בחוות דעת שמאי אשר הוצגה מטעם התובעת אשר לא נסתרה וכן לאחר התרשמות מן התמונות שהוצגו, ומהסרטון שהוצג בפניי בדיון באמצעות הטלפון הנייד של הנתבע 2 ביחס למקום התאונה ולפגיעה ברכב של התובעת לאחר התאונה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל וזאת, מן הנימוקים שיפורטו להלן.