ת"ק 57320-06-16 ניסנבוים נ' אופרייט ליס בע"מ ואח'

הרקע לתביעה-

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת שרשרת שהתרחשה בתאריך 23/11/15 בשעה 18:30 בכביש החוף ליד יקום. התובעת נהגה באותה עת ברכב מסוג "סוזוקי" מספר 98-522-67. ברכבה של הנתבעת 1 ( אופרייט ליס בע"מ ), מסוג "טויוטה" מספר 62-784-52, נהגה באותה עת הגב' סתיו שרוני. ברכבה של הנתבעת 2, מסוג "קיה" מספר 76-134-31, נהג באותו הזמן מר ליאור כהנא.

2. לטענת התובעת, במועד הנוגע לעניין, היא נסעה בנסיעה ישרה בכביש החוף כאשר לפתע חשה חבטה ברכבה. רכב הנתבעת 1 , אשר נסע מאחורי רכב הנתבעת 2, לא שמר על רווח המאפשר עצירת הרכב בכל עת ומניעת תאונה, פגע ברכב הנתבעת 2 וזה האחרון נהדף בעצמה כלפי רכב התובעת. לשיטת התובעת, בכתב התביעה, האחריות המלאה לתאונה רובצת על שתי הנתבעות אשר לא שמרו מרווח בניגוד לתקנות התעבורה ( סעיף 6 לכתב התביעה ).

3. הנתבעות 1 ו – 2 חלקו על טענות התובעת. הנתבעת 1 טענה להיעדר יריבות בינה לבין התובעת. לשיטת הנתבעת 1, האחריות לנזקי התובעת, ככל שנגרמו ע"י התאונה, רובצת על הנתבעת 2, אשר נהגה הוא שפגע מאחור ברכבה של התובעת. רק לאחר הפגיעה האמורה, פגע רכב הנתבעת 1 ברכב הנתבעת 2 ולפיכך אין לו אחריות לנזקיה של התובעת. הנתבעת 2 טענה להיעדר יריבות עם התובעת, שכן עפ"י פקודת הנזיקין , היה על התובעת לצרף לכתב התביעה את הנהג ברכב הנתבעת. עוד נטען, כי נהג הנתבעת 1, לא שמר מרחק מנהג הנתבעת 2, פגע ברכב הנתבעת 2 מאחור בעצמה והדף את רכב הנתבעת 2 לעבר רכבה של התובעת. עוד חלקו הנתבעות על גובה הנזק ובקשו לחקור את השמאי.

4. לדיון התייצבו הגב' סתיו שרוני ומר ליאור כהנא, וכתב התביעה תוקן כך שהם הוספו כנתבעים 3 ו - 4.

5. בדיון שנערך לפניי העידו: התובעת, הגב' שרוני ומר כהנא. כן הוצגו לעיוני תמונות רכב התובעת ותמונות רכבה של הנתבעת הגב' שרוני. התמונות לא צולמו בזירת התאונה.

התובעת העידה כי בעת שנסעה בכביש החוף, החלה האטה פתאומית לפניה. היא נהגה בטור השמאלי שהיה צמוד לגדר ההפרדה. היא החלה להאט ולבלום ווידאה תוך כדי שהרכב מאחוריה הצליח להאט. הסתכלה במראה וראתה את הרכב מאחוריה, מסוג "קיה", מאט פתאומית וסוטה כדי לא להתנגש. בנוסף, ראתה את הרכב הלבן של הגב' שרוני מגיח מאחורי רכב הקיה והודף אותו בעצמה לעברה. התובעת שמעה מכה אחת בלבד. עוד הבהירה התובעת, שאין לה היכרות עם מי מהנתבעים, אך היא ראתה שרכב הקיה הספיק לעצור לשניה ואחרי רגע נהדף אליה ( ע' 3 ש' 29-31 ).

הגב' שרוני העידה כי נסעה בכביש החוף, זיהתה לפניה לא האטה פתאומית אלא עצירה, בלימה מוחלטת. ראתה שהקיה עצר בפתאומיות, סטה שמאלה והתנגש בגדר ההפרדה, ואז היא פגעה בו. הגב' שרוני מסרה בכנות כי לא ראתה את הפגיעה בוודאות ולא יכולה לומר שהקיה פגע ברכבה של התובעת ( ע' 3 ש' 14-17 ).הוסיפה הגב' שרוני ואמרה "אני לא יכולה להעיד על המרווח מסיבה הפשוטה שבסיטואציה מהירה ובכביש סואן אי אפשר להבין מה קרה שם" ( ע' 3 ש' 19 ). לאחר מכן אמרה הגב' שרוני שקודם הקיה פגעה בתובעת ואז היא פגעה בקיה.

מר כהנא העיד שנסע בכביש החוף, זיהה את הרכב שלפניו בולם בפתאומיות, בלם והגיע לעצירה מוחלטת לפני הרכב של התובעת תוך כדי הסטת הרכב לעבר גדר ההפרדה. הוא הצליח להימנע מפגיעה ברכב התובעת ואחרי שניות פגע בו בעצמה הרכב שאחריו ודחף אותו על הרכב שלפניו. הרכב של הגב' שרוני נכנס מתחת לרכבו ונגרם לו נזק ניכר, העצמה של הפגיעה הצריכה עזרת המשטרה על מנת להפריד בין שני הרכבים. הוסיף מר כהנא וטען, כי הגב' שרוני צרחה ולא זיהתה שהוא בלם. מר כהנא טען שאם הוא היה פוגע ברכב התובעת ואחר כך הגב' שרוני הייתה פוגעת בו התובעת הייתה צריכה לשמוע שתי מכות, ולא כך הוא.

דיון והכרעה-

6. לאחר ששקלתי את טעונת הצדדים ואת העדויות שנשמעו בפניי ולאחר שעיינתי בתמונות, אני מעדיפה את גרסתם של התובעת ושל הנתבע 3 על פני גרסתה של הנתבעת 4, וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 4 הגב' שרוני, כל זאת נוכח עיקרי הטעמים הבאים:

א. אין לתובעת אינטרס להעדיף את מר כהנא על פני הגב' שרוני, מבחינתה רכבו של מר כהנא יצר מגע עם רכבה ולפיכך ניתן היה לצפות שתטיל את מירב האחריות על מר כהנא. התרשמתי כי התובעת מתארת את הדברים כפי שנחרטו בזיכרונה ללא נטייה לטובת מי מהצדדים ואני מעניקה משקל גבוה לעדות זו. חרף העובדה שרכבו של מר כהנא הוא שפגע פיזית בתובעת, עמדה התובעת על כך ששמעה מכה אחת בלבד ושראתה את רכבה של הגב' שרוני הודף את רכבו של מר כהנא לעברה בעצמה.