ת"ק 57256-01-15

בפני תביעה שעניינה פיצוי כספי בגין ביטול עסקה מצד הנתבעת.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.לטענת התובע, ביום 11.5.14 רכש מאת הנתבעת באמצעות אתר האינטרנט "טרווליסט" חבילת נופש לעיר זאגרב בקרואטיה הכוללת טיסה ולינה למשך 7 ימים בין התאריכים 3.6.14-10.6.15, בעלות של 246 יורו לאדם. לטענתו, למחרת בבוקר, נציג של הנתבעת בשם יפתח התקשר אליו והודיעו כי היתה טעות בפרסום החבילה, הרכישה מבוטלת והודעה על כך אף נמסרה לחברת האשראי. משהתנגד לביטול, התקשרה אליו מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת והודיעה על ביטול חד צדדי של העסקה.

לטענת התובע, התנהלות זו מהווה הפרה של חוקי הגנת הצרכן, ועותר כי הנתבעת תעניק לו חופשה דומה במחיר האמור תוך חיובה בהוצאות משפט (יצוין כי התובע העמיד את תביעתו על סכום של 9,400 ₪).

2.לעומתו, טוענת הנתבעת כי אתר האינטרנט "טרווליסט", הינו אתר המרכז השוואות מחירי טיסות, מלונות וחבילות נופש לחו"ל (להלן: האתר), אשר אינו בשליטתה, ואין היא אחראית לפרסומים המופיעים בו. ממילא הליך רכישת ההזמנה כולל את אישורה, וכל עוד זה לא ניתן לא נוצר הסכם. הטעות בתמחור אינה שלה אלא של האתר או של ספק החבילה. עם קבלת ההזמנה ובאופן מיידי עדכנה את התובע כי אינה מכירה מחיר כזה וזה לא הוזן על ידי וככל הנראה מדובר בטעות של הספק. הנתבעת הכחישה מכל וכל חיוב בכרטיס אשראי ועמדה על כך שאישור שכזה לא צורף לכתב התביעה.

דיון והכרעה

3.דין התביעה להידחות.

כידוע, על תובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו- עליו הראיה". על תובע להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת ולהניח תשתית ראייתית לביסוס טענותיו. הראיה היחידה שצירף התובע לתביעתו היא דף שכותרתו היא "הזמנת אינטרנט – נופש בחו"ל" שהונפק, כנראה, על ידי אתר טרווליסט. אכן פרטי הזמנתו של הנתבע מופיעים בו וכן מחיר החבילה נשוא התביעה. אולם תחת שמו של שולח ההזמנה מופיע השם "טרווליסט" וכן, בתחילתו של הדף מצוין כי "הזמנתך נרשמה והיא בתהליך אישור". מעבר לראיה זו לא הובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך או לחזק את גרסת התובע כי אכן בוצעה עסקה מול חברת האשראי, ולאחר מכן אותה העסקה בוטלה באופן חד צדדי על ידי הנתבעת, על אף שהנתבעת טענה זאת בכתב ההגנה. אציין כי גם טענת התובע כי חבילת נופש זו הוצעה על ידי סוכנים שונים במחירי דומים לא נתמכה בראייה כלשהי.

4.במהלך הדיון חזר התובע על טענותיו כי שילם בעד העסקה שבוטלה (ע' 1 ש' 23), אולם כאשר נשאל על ידי נציגתה של התובעת האם בידו הוכחה לכך, לא השיב עניינית לשאלה. בפעם נוספת במהלך הדיון כאשר התבקש על ידי נציגת התובעת להראות קבלה ששילם, השיב התובע: "יש לכם הקלטות של כל נסיעה לחו"ל אנחנו חותמים על טופס גילוי נאות, אין דבר כזה. עושים באינטרנט מקבלים אישור וזהו. באתי לכן כי זה עניין עקרוני" (ע' 3 ש' 21). בהעדר אסמתכתא הקושרת את הנתבעת לתובע, או לכך שהיא האחראית לפרום באופן כלשהו, איני רואה כיצד ניתן לחייב אותה בגין פרסום ושיווק שביצע צד ג'.

5.טענתו החוזרת של התובע כי הנתבעת הפרה את חוקי הגנת הצרכן נטענה בעלמא ובאופן כללי ביותר. ככל שהתכוון לחובה הקבועה בסעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, הרי שמחירים אלו לא פורסמו על ידי הנתבעת, אלא על ידי האתר, ולאחר שהוזנו על ידי הספק אשת טורס (בעניין זה עשויה להישמע הטענה שיש להחיל הפטור הקיים בסעיף 17ז לחוק זה, אולם בענייננו איני נדרשת להכרעה בשאלה זו).