נבון נ' סול צ'יפ בע"מ

1.במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה שלפני ועד ליום 18.11.12, עבד התובע אצל הנתבעת.

2.בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 3,826 ₪ הכולל החזר של 2,320 ₪ בגין הוצאות "קופה קטנה" אותם – כך לטענתו, הוא שילם מכיסו הפרטי, 865 ₪ בגין הפרש תשלום שהנתבעת נותרה חייבת לו בגין מחשב שנרכש על ידו במסגרת עבודתו אצלה, ו- 500 ש"ח בגין אובדן ימי עבודה, טרחה, אגרת ביהמ"ש והפרשי הצמדה וריבית, טען התובע כי חרף הבטחותיה של הנתבעת להשיב לו את הכספים הנ"ל עוד בשנת 2014, היא לא עשתה כן עד כה.

3.לתמיכת טענות אלה צרף התובע לכתב תביעתו את תכתובות המייל שהוחלפו בינו לבין מנכ"לית הנתבעת, ד"ר שני קיסר. ואכן, במכתבה אל התובע מיום 4.5.14, כתבה ד"ר קיסר , בין השאר, את הדברים הבאים: "... אכן לא שולמו לך הוצאות כפי שצירפת - אנא שלח לנו את כל החשבוניות הקשורות לטופס זה בכדי שנוכל לבצע השלמה..." וכן: "מחשב: שני אישרה רכישה לפי 3,000 ₪ ועובד שרכש בסכום העולה על כך שילם את ההפרש. עם זאת, היות ואתה דורש – ישולם כחלק מהחזר ההוצאות שלך".

4.בעקבות כתב התביעה שהוגש לבית המשפט ביום 25.5.17 ועוד בטרם התקיים הדיון לפני, הודיעה הנתבעת לבית המשפט כי העבירה לתובע המחאה על סך של 3,185 ₪ ומשכך ביקשה כי אורה על דחיית התביעה וביטול הדיון שנקבע.

5.בתגובתו לאותה הודעה, בקש התובע להבהיר כי הוא עומד על מלוא סכום תביעתו ועל קיום הדיון גם כן. התובע אישר כי השיק שנשלח לו מטעם הנתבעת התקבל ואף נפרע, אלא שלשיטתו היה על הנתבעת לפצותו גם בגין הצורך בהגשת תביעה זו כדי לגרום לה לשלם לו את שהיה עליה לשלם כבר מזמן, ממילא.

6.במהלך הדיון שהתקיים בפני בסופו של דבר הסתבר כי בין הצדדים נטושות מחלוקות נוספות המתבררות בבית הדין לעבודה.

7.בטיעוניו בפני אמר התובע: "...אני סבור שלא הייתי צריך לעבור את כל הדרך עד אז. לא הייתי צריך לשלם את אגרת ביהמ"ש ומגיעים לי גם הפרשי הצמדה וריבית.....עבדתי שם כמעט שלוש שנים. כל חודש נתתי שקית עם קבלות ודף מסכם כדי שיהיה נוח להנהח"ש, תמיד. גם במקרה הזה, כשהחזרתי את המחשב של החברה, בתוך המחשב, ביחד, כאשר זה היה בחור שעבד שם, הוא קיבל את המחשב ואת המעטפה...".

8.בהתייחסותה לדברים אלה טענה נציגת הנתבעת כי הקבלות שלטענת התובע הומצאו על ידו לא הוגשו בשעתן, וכי גם נכונותה להשיב לו את ההפרש בין הסכום שאושר לו לצורך רכישת המחשב לבין עלות המחשב שנבחר על ידו בפועל, היתה נכונות של לפנים משורת הדין.

9.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועמדתי על הרקע להגשת התביעה, אני סבורה כי התובע צודק בעמידתו על השבת הוצאותיו, שכן הנתבעת היתה נכונה להשיב לו את הכספים הנדונים חרף טענותיה בדבר אי מילוי התנאים הרלבנטיים מצדו עוד בשנת 2014 ולכן לא צריכה היתה להשהות את ביצוע התשלום עד כה.