וגנר נ' אופטימקס אופטיקה בע"מ

לפניי תביעה כספית, על סך 4,000 ₪, שעניינה משלוח ארבעה מסרונים לטלפון הנייד של התובע, וזאת ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב -1982 (להלן: "החוק").

אין חולק כי התובע רכש בעבר מהנתבעת משקפיים לבנו הקטין. יוער כי התובע טוען כי הרכישה בוצעה בחודש אפריל 2015 ואילו לטענת הנתבעת זו בוצעה בחודש מאי 2016.

כך או כך, במהלך החודשים ינואר – מרץ 2018 שלחה הנתבעת לטלפון הנייד של התובע ארבע הודעות המהוות "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק.

לטענת הנתבעת, במועד הרכישה כל לקוח של הנתבעת ממלא את פרטיו האישיים לרבות מספר טלפון ו/או כתובת מילל על מנת שהנתבעת תוכל לעדכנו מעת לעת בנוגע למבצעים בחנות. במהלך חודש ינואר 2018 ערכה הנתבעת מבצע מיוחד ללקוחות החנות בלבד והודיעה להם על כך. לטענתה, הפרסום ששלחה התייחס למוצר שאותו רכש כבר התובע אצל הנתבעת, וכי התובע יכול היה לבקש להסיר את פרטיו ככל והיה לוחץ על מקש ההסרה. לטענת הנתבעת, ההודעה הראשונה נשלחה בטעות מטלפון נייח של החנות ולכן בקשת ההסרה ששלח התובע לא התקבלה ואולם, הטעות תוקנה כבר בחודש פברואר והתובע יכול היה להסיר את פרטיו עם לחיצה על מקש ההסרה ואולם, הוא לא עשה כן.

לפיכך, טוענת הנתבעת כי חל בענייננו החריג במנוי בסעיף 30א(ג) לחוק.

בדיון בפני העיד התובע ונציג הנתבעת מר יהודה קייקוב.

דיון והכרעה:

סעיף 30א(ב) לחוק אוסר על משלוח דבר פרסומת באמצעות אחד מאמצעי המדיה המנויים בו, אם לא התקבלה הסכמה מפורשת מראש של הנמען בכתב או באחד האמצעים המנויים בסעיף.

הנתבעת אינה טוענת, וממילא אף לא הוכיחה, כי קיבלה את הסכמתו המפורשת של התובע למשלוח דבר הפרסומת.

אין חולק כי התובע מסר את מספר הטלפון שלו לנתבעת ואולם, לטענתו עשה כן על מנת שניתן יהיה ליצור עמו קשר לאיסוף המשקפיים, הא ותו לא. הנתבעת לא הוכיחה אחרת.