קנטי ישראל נ' בוך ואח'

בתובענה זו העוסקת בתאונת שרשרת נתגלעה מהומה שלא לצורך. החטא הקדמון הוא חטאם של הנתבע 2 (נהג הרכב האחרון בשיירת המכוניות) והנתבעת 3 (המבטחת אותו) אשר חרף התשתית הראייתית הברורה אשר נחשפה במהלך הדיון, ואשר הייתה בידיעתם קודם לדיון, קפצו ידם ומעלו בחובתם להכיר באחריותם לנזקים שנגרמו לתובעת ובכך אילצו את התובעת להגיש תביעתה גם כנגדם וגם כנגד הנתבעות 1 ו-4 (נהגת הרכב השני בשיירה והחברה מבטחת אותה) וגרמו לניצול משאבים פרטיים וציבוריים לשווא. 

עם זאת, חלק מהנזקים אשר נכללו בתביעה היו מופרזים ובלתי מבוססים, ואף הדרך בה נוהלה זכתה לביקורת מצד בית המשפט (ראה פרוטוקול הדיון מיום 18.8.16). זאת יש לומר - גם על התובע זכויות שנמנעו ממנו מלכתחילה באופן אשר יכול לעורר כעס, מוטלת החובה לפעול בבית המשפט בתום לב.

משקרסה לחלוטין בבית המשפט גרסתו של הנתבע 2 בעדותו בפניי והתפוגגה מהימנותו לאבק (ומן החובה לציין כי גרסה זו אפילו לא עלתה בקנה אחד עם גרסתו בכתב ההגנה) וזאת לנוכח חתימתו במקום התאונה על מוצג נ2/1 בו הוא מודה במסכת עובדתית שונה לחלוטין, ולנוכח הדיווח לחברת הבטוח שלו (מוצג נ1/2) בו לא נזכר דבר וחצי דבר על כך שהנתבעת מס' 1 ניסתה להשתלב בנתיב שבו נסע אלא נכתבו בו רק המילים: "רכב צד ג' האט את המהירות ופגעתי בו מאחורה", ואל מול עדויותיהם המוצקות של הנתבעת 1 (אשר לא עורערה אף בחקירה נגדית) ושל בעלה של התובעת לעניין נסיבות קרות התאונה, הרי שמסקנה ברורה היא כי הנתבע מס' 2 הוא האחראי לתאונת השרשרת ולנזקי התובעת, בכך שלא שמר מרחק כנדרש ו/או נהג באופן בלתי זהיר, ועל כן פגע במכונית הנתבעת 1 והדף אותה אל עבר מכונית התובעת.

לנוכח האמור לעיל ישלמו הנתבעים 2 ו-3 לתובעת את נזקיה הישירים והמבוססים לפי דו"ח השמאי, ובתוספת שכר טרחת השמאי על פי החשבונית שצורפה, והעולים לסך של 6,321 ₪.

לגבי הנזקים הנוספים שנתבעו – הפסד הכנסות בסך 5,600 ₪, והוצאות ועוגמת נפש בסך 3,000 ₪, הרי שנזקים אלה כמרומז לעיל, נמצאו על ידי מופרזים ובלתי מבוססים ברובם.

התובעת העידה כי הפסד ההכנסות חושב על ידה בהתבסס על אישור רואה החשבון מטעמה (נספח 11 לכתב התביעה) לפי שני ימי עבודה ועל יסוד הכנסתה היומית הממוצעת בשנת 2014. דא עקא שבחדא מחתא הוסבר גם כי שני ימי העבודה האמורים הינם יום תיקון הרכב במוסך ויום הדיון עצמו.

באשר ליום הדיון, הרי שתרופתו של זה מעוגנת בהוצאות המשפט שייפסקו.

באשר לתיקון הרכב במוסך העיד בה פיה של התובעת כי הוא התרחש ב-"יום אחד שמצאתי פנוי" ולפיכך טענת הפסד ההכנסה נסתרה מניה וביה.

כך או אחרת ברי גם כי משכלי הרכב שניזוק אינו משמש את התובעת לעבודתה כרופאת שיניים (בשונה מנהג מונית למשל) חלה עליה חובת הקטנת הנזק המעוגנת אף בהתנהגות אנושית מקובלת. אין כל הגיון בכך שהתובעת תשהה יום שלם במוסך על חשבון משלח ידה, כשהיא יכולה, כדרך בני אדם וכמעשה של יום ביומו, להשאיר את הרכב בשעות הבוקר לתיקון במוסך ולאסוף אותו בשעות אחר הצהריים, תוך צמצום חיסרון כיסה לעלות מונית ו/או לביטול טיפול שיניים אחד או שניים (אם היו מוכחות הוצאות אלה).