רובינשטיין ואח' נ' עיריית תל-אביב

1.לפני תביעה על סך של 5600 ₪, בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובעים בעקבות מפגע אבן בנתיב נסיעתו.

עיקר טענות הצדדים ומהלך הדיון

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 17/7/2017 עת נסעה התובעת ברחוב קק"ל בתל-אביב, נגרם נזק לצמיגי הרכב וזאת כתוצאה ממפגע אבן שנשמטה ממקומה בשפת המדרכה והייתה מונחת על הכביש(להלן: "האירוע"). התובעים עותרים לפיצוי בגין החלפת צמיגים בסך 800 ₪ ; פיצוי בגין אובדן זמן עבודה של התובע בסך 3000 ₪; עוגמת נפש בסך 1000 ₪; שכ"ט עו"ד בסך 800 ₪ והוצאות משפט.

3.הנתבעת מכחישה את האחריות לאירוע והנזקים הנטענים. לטענתה, יש להטיל על התובעת אשם תורם מוחלט לקרות האירוע ולא מן הנמנע כי הצמדות הרכב לשפת הכביש והפגיעה במדרכה גרמה לנפילת אבן השפה.

4.ביום 26/7/2018 התקיים בפניי דיון בו נשמעה עדותם של התובעים וכן עדותו של מר אייל חכים נציג הנתבעת.

דיון והכרעה:

5. בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

6.אין חולק כי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות, מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש],לדאוג לתקינותם של הכבישים בשטח שיפוטה. גם הפסיקה התוותה עקרונות לקביעת אחריות רשות המקומית, כפי שיפורט להלן: הרשות המקומית אינה חייבת להשקיע את כל המשאבים האפשריים למניעת נזקים בתחומה, אלא משאבים סבירים, אשר נבחנים בהתאם לחומרת הנזק, ההסתברות שהנזק יתרחש וההוצאות הנדרשות למנוע אותו; על מנת להראות כי הרשות המקומית לא התרשלה, עליה להציג נתונים המלמדים על שיקול הדעת שהיא הפעילה ועל המדיניות ושיטות העבודה אותן אימצה לטיפול במפגעים הרלוונטיים, תחת מגבלותיה התקציביות; לא נדרש מהרשות המקומית לנקוט אמצעים אופטימאליים למניעת מפגע בדרכיה, אלא היא נדרשת לנקוט באמצעים סבירים למניעת מפגעים בתחומה; אינדיקציה לכך שהרשות המקומית לא פעלה כרשות מקומית סבירה, מקום בו הרשות המקומית אינה מציגה תשתית ראייתית לקיומו של נוהל עבודה מסודר בתחומים שנמסרו לאחריותה, תיעוד פעולות שבוצעו ותיעוד פעולות פיקוח ובקרה.(ראו: 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.05.2006);ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.2004);ע"א(מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.2013); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, לז(3) 757 (1983).

7.אכן אין לצפות שהנתבעת תעמיד פקחים שיחפשו מפגעים בכבישים בשטחה המוניציפאלי במשך 24 שעות ביממה, אך חלה חובה עליה בעניין המאמץ למניעת הנזק. יפים לענייניו קביעת בית המשפט העליון בע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, נ(3) 784(1996):

"כידוע, החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע את הנזק וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנוקטם בנסיבות העניין."