ת"ק 56894-03-15 סעדה נ' ס.ע.ע. השקעות בע"מ ואח'

בפניי תביעה קטנה בסכום של 16,014 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע בעטיה של תאונה מיום 3.3.15 אשר ארעה בין רכב התובע מסוג מזדה מ.ר 82-652-29 לבין רכב שבבעלות הנתבעת 1 מסוג פולקסווגן מ.ר 64-318-76 אשר היה נהוג על ידי נתבע 2 ומבוטח על ידי נתבעת 3.

התובע טוען, כי התאונה ארעה בעת שהוא נסע בעפולה בכביש ישר ולפתע יצא רכב הנתבעים מימין, מדרך שאינה כביש, ופגע בצדו הימני קדמי של רכבו. כתוצאה מהתאונה הוכרז רכב התובע כ"אובדן כללי" ובהתאם לחוות דעת שמאי מיום 12.3.15 הוערכו הנזקים בסכום של 14,615 ש"ח בניכוי שרידים.

בכתב ההגנה שהוגש, הכחישו הנתבעים את נסיבות התרחשות התאונה, אחריותם לקרות התאונה והנזקים הנטענים. לטענתם, התאונה ארעה עקב רשלנותו הבלעדית של התובע אשר נכנס לצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעים שהגיע מימין.

ביום 10.1.16 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו העידו הנהגים המעורבים ביחס לנסיבות התרחשות התאונה כאשר כל צד חזר על גרסתו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על כלל נספחיהם, לרבות בתמונות שהוגשו במהלך הדיון, וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה שגרסת התובע עדיפה על פני גרסת הנתבעים ולפיכך מצאתי לקבל את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה נוכח אשמו התורם של התובע.

מסקנה זו אליה הגעתי הכרחית בעיקר לאור מוקד הנזק ברכב התובע אשר מחזק את גרסתו, שהרי כפי שעולה מהתמונות שהוגשו ומחוות הדעת שצירף התובע, הפגיעה ברכבו היא בפינה הימנית הקדמית אשר מתיישבת עם גרסתו. לאור זאת מתבקשת המסקנה כי התובע הוא אשר נכנס ראשון אל הצומת והנתבע הגיע מימין מבלי שנתן לתובע זכות קדימה. הואיל והנתבע לא טען כי הוא האט את מהירות נסיעתו או כי הוא הסתכל לצדדים כדי לוודא אם הדרך פנויה והחציה אפשרית, אני מוצאת להטיל עליו אחריות לקרות התאונה.

בפסיקה נקבע כי על נהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2) 341 (1975)).

מצד שני, שוכנעתי כי גם התובע לא היה ער מספיק לנעשה בכביש, או לחילופין נסע במהירות שהביאה לכך שהוא לא הצליח לבלום את רכבו ולהימנע מהתנגשות ברכב הנתבע.

תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 מטילה חובה כללית על כל נהג שלא לנהוג בקלות ראש ו/או ברשלנות ו/או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות, ביו היתר בסוג הרכב, מטענו, הבחנה בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה.

עוד נקבע בפסיקה כי "נהג, על אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש" (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג, 1250).