ת"ק 56744-11-15 שניאור נ' נבו בנולול

בתאריך 15.10.15, בחניון תחנת הרכבת בבנימינה, ארעה תאונה בין רכבו של התובע מסוג קיה מ.ר. 60-139-79 (להלן: "רכב התובע") לרכבו של הנתבע מסוג פורד מ.ר. 68-220-16 (להלן: "רכב הנתבע").

לגרסת התובע, בעודו עומד עם רכבו לצד הכביש בחניון וממתין לבתו החיילת, נסע הנתבע ממולו ובחלפו על פניו פגע בצד הימני קדמי של פגוש הרכב. עוד טוען התובע כי חרף בקשתו מהנתבע שימסור לו את פרטיו המזהים ואת פרטי פוליסת הביטוח של רכבו, סירב הנתבע לעשות כן ונסע מהמקום, לא לפני שהשיב לו בזלזול באמרו: "מה זה קיה?". התובע אשר הספיק לצלם את רכב הנתבע, קבל את פרטיו של הלה מהמשטרה.

המוסך בו נבדק רכבו של התובע, העריך את עלות תיקון הנזק שנגרם לו בסך של 1,170 ₪.

את עתירתו לחיוב הנתבע בתשלום סך של 1,965 ₪, תומך התובע בתצלום הנזק שנגרם לרכבו ובתצלום רכב הנתבע, בהצעת המחיר שקבל מהמוסך, במכתבה של עורכת הדין אשר פנתה בשמו אל הנתבע וגבתה ממנו את הוצאות משלוח המכתב בסך 295 ₪ ובטענה כי על הנתבע לפצותו בסך של

500 ₪ נוספים בגין בטלת זמנו.

הנתבע, המודה כי אכן פגע עם רכבו ברכב התובע, טוען להגנתו כי מדובר היה בפגיעה קלה וכדבריו:

"שפשפתי קלות עם קצה הפגוש הקדמי ימני של רכבי בפגוש הימני קדמי של רכב התובע... "השפשוף היה קל מאוד ובקושי ניתן היה להבחין בו" (ר' סעיפים 5 ו- 6 לכתב ההגנה). בעדותו בבית המשפט הוסיף הנתבע וטען: "...יצאתי, ראיתי את השפשוף שהיה ממש קטנצ'יק והיה לי עצוב כי זה היה אוטו קיה חדש לגמרי. עם הכל אבל הנזק היה ממש קטן. אני רציתי לשלם לו מיד על הנזק שנגרם לו. הוא התעקש על זה שהוא רוצה ממני תעודת ביטוח ואני אומר לו אני לא מערב את חברת הביטוח בשביל שפשוף כזה קטנצ'יק. אמרתי לו שאני רוצה לתקן את זה ושיירגע. אחרי כמה ימים פגשתי אותו בסופר. הוא אכן ביקש את פרטי הפוליסה שלי ולא הסכמתי לתת לו... הייתי נותן לו את הפרטים שלי אבל הוא לא ביקש אותם אלא ביקש רק פרטי פוליסה".

בתגובה לדברים אלה אמר התובע: "...הוא לא רצה לתת לי לא טלפון ולא פרטים ולא ביטוח. אם היה אומר לי את זה ברצון הייתי מתפשר. פגשתי אותו באיזה מקום והוא אמר את אותן מילים, מה אתה עושה מזה ענין, ואפשר עם סמרטוט לנקות את זה. אותי מרגיזה ההתנהגות של הנתבע. לא הייתי צריך לבזבז זמן כדי להגיש תביעה ולהגיע לבית משפט".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שצורפו לכתב התביעה, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

הן בכתב הגנתו והן במהלך עדותו בפני, הודה הנתבע כי פגע ברכב ו של התובע ואף טען כי הביע נכונותו לשלם לו בגין הנזק שנגרם. הנתבע גם לא הכחיש כי סרב למסור לתובע את פרסי פוליסת הביטוח שלו ובכך הפר הוא את הוראות החוק ואילץ את התובע לתור אחר פרטיו בדרך של פניה אל המשטרה ולפנות אל בית המשפט.

סעיף 145 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע כי:

(א) נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב,

הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד,