פסקל נ' בהט

1.התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת בה עתר לקבלת פיצוי עפ"י חוק הגנת הצרכן פרק ב': הטעיה וניצול מצוקה. (סעיפים 23(א)(1), 23א'(א), 31, 31א' לחוק הנ"ל).

2.התובע ציין בתביעתו כי מזה 3 שנים הנתבעת מוכרת פיצה משפחתית במבצע תמורת 27.90 ₪ ומכיוון שהתובע מתגורר ליד עסקה של הנתבעת, הוא נהג לגשת למקום ולקנות את הפיצה.

3.אף נטען כי לאחרונה הנתבעת הגדילה ורכשה מספר טלפון מקוצר להזמנות שהוא 2790* אשר מסמן את מחירה של הפיצה, ככל הנראה.

4.התובע טען כי מספר רב של פעמים אשר המתין התובע בבית העסק עולה כי גם הלקוחות אשר משלמים במזומן וגם באשראי אינם מקבלים את העודף של 10 אג"ח ואף לקוחות שמשלמים בכרטיס אשראי מחויבים עפ"י 28 ₪ לפיצה משפחתית ולא 27.90 ₪.

5.התובע טען כי הוא פנה בעניין זה לנתבעת בכתב ביום 17/7/16 והוא לא נענה.

6.התובע טען כי לנתבעת ישנם 3 סניפים שונים.

7.התובע אף ציין בתביעתו שהוא סבור כי הדבר מחייב תביעה ייצוגית, אך בשל העובדה שהוא אינו עורך דין העדיף לפנות לבית משפט זה על מנת לעשות צדק במקסימום הניתן לו.

8.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי טענות התובע היותן כלליות, ללא ציון תאריך, שעה או כל מועד קונקרטי אחר, אשר יאפשר לנתבעת להביא עדים ואסמכתאות מטעמה לצורך הפרכת גרסתו של התובע וחשיפת מזימתו לקבלת כספים מהנתבעת שלא כדין.

הנתבעת טענה גם שבמידה שאכן היה ממש בטענותיו של התובע, ועקב טעות בתום לב, לא הוחזר לו עודף של 10 אג"ח, דבר המוכחש, הרי שמדובר לכל היותר בזוטי דברים ובתביעה קנטרנית.