ת"ק 56526-03-16 יהודה נ' עידני כהן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 30.9.2015 בכביש 4 צפונה, ליד היציאה לכיוון מושב בצרה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 5,728 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2.אין חולק, כי כשביקשה הנתבעת 1, ברכב, לפנות ימינה לכיוון בצרה, ארעה התנגשות בינה לבין אופנוע התובע (רכוב ע"י אחר), שנסע לימינה וביקש להמשיך צפונה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהג התובע טוען כי נסע בנתיב הימני, בתוך פקק, כשרכב הנתבעים ניסה לפנות ימינה מהנתיב השמאלי, והגם שנהג התובע הסיט את האופנוע אל השול, לא הצליח למנוע את הפגיעה, שכן נתיב נסיעתו נחסם ע"י רכב הנתבעים.

4.הנתבעת 1 טוענת כי נסעה היא בנתיב הימני, בעוד האופנוע נוסע ככל הנראה על השול, ואישרה כי לא ראתה אותו עת פנתה ימינה.

5.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בתמונת מקום התאונה ובמסמכים שהוצגו, לרבות הודעת נהג התובע במשטרה, שם אישר כי נסע על השול, אני מעדיף בעניין זה את גרסת הנתבעת (המתיישבת גם עם נסיון החיים, לאור תיאורו של נהג התובע את עומס התנועה כ"פקק", ורכיבתו על קטנוע), וקובע, כי נהג התובעת נסע על השול.

6.משכך, והגם שעדיין היה מצופה מהנתבעת 1 להבחין בקטנוע שלימינה, איני שולל כי קיימות נסיבות בהן אי-ראייתו אינה נובעת מרשלנות. מכל מקום, לענייננו, נראה ודאי שקטנוע הנוסע על השול חייב לצפות פניה ימינה של רכב, מקום בו הצדדים מגיעים לצומת (גם אם מדובר בצומת צדדי, קטן, שאינו מסומן בבירור כצומת). לבד מהאיסור בנסיעה על השול, ברי כי ברגע ההתקרבות לצומת חייב הרוכב לשוב אל הכביש כדי לאפשר לכלי רכב הפונים ימינה לעשות כן בבטחה. בנסיבות כאלה, גם אם היתה מידה מסוימת של רשלנות מצדה של הנתבעת 1 (ואיני קובע בהכרח כי כך היה), הרי שאחריותו של נהג התובע להתרחשות התאונה היתה משמעותית יותר, ובהרבה, ואיני רואה כי בנסיבות אלה ניתן לחייב את הנתבעים בנזקי התובע.

7.לאור האמור, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשאת בהוצאות כל אחת משתי הנתבעות בסך של 250 ₪ (ובסך-הכל: 500 ₪). סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.