ת"ק 56480-02-16 ברוך ואח' נ' סופרגז לבית בע"מ

התובעים, בני זוג שהינם עורכי דין במקצועם, הגישו כנגד הנתבעת תובענה על סך של 33,500 ₪ בגין הפרות נטענות של חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הצרכן"), וכתוצאה מ"עוגמת הנפש לתובעים, פעם אחת בשל היות התובעת במשך כשעה בבית עם גז דולף, זאת בחודשה התשיעי להריון, ובנוסף בשל הטרטורים החוזרים, גם בשיחות הטלפון מול נציגי הנתבעת (על חשבון שעות העבודה של התובעים) וגם בהמתנה חריגה למחלק".

היורה למסכת האירועים עליה קובלים התובעים התרחש ביום בו הגיע נציג מטעם הנתבעת על מנת להתקין בביתם זוג בלוני גז חדשים. לטענת התובעים אחר לכתו של אותו נציג הריחה התובעת ריח חריף של גז, ואף שמעה צליל דליפה, ברם נציגי הנתבעת מיאנו לשוב לביתם על מנת לטפל בכך, אף בחלוף שעה ארוכה.

ייאמר לאלתר כי רובא דרובא של סכום התביעה מולא בגז משפטי חסר משקל וצורה. כתב התביעה, כמו גם עדויות התובעים וראיותיהם, לא ביססו כל קשר סיבתי בין מחדלי הנטענים של הנתבעת הנטענים לבין גובה הפיצוי שנתבע המגיע לתקרת הסכום שניתן לתבוע בבית משפט זה.

תחת זאת שרבטו התובעים במכחול תיאורים עזים וצבעוניים אשר עם כל ההבנה לכך שיכול והם מתארים במדויק את תחושותיהם הסובייקטיבית התובעים, לרבות רגשות הפחד והסבל, הם אינם יכולים להחליף בבית המשפט את עמל סיתותה בפטיש ובאיזמל של תשתית עובדתית אובייקטיבית מוצקה כאבן, זאת כאשר נטל ההוכחה רובץ כתובעים על כתפיהם.

כך תואר למשל בכתב התביעה ביחס לאירוע הראשוני בגינו הלינו התובעים כלפי הנתבעת כי "יום למחרת, הגיעה התובעת אל חדר המיון בבית החולים "איכילוב" שם אובחנו ירידות דופק של העובר והתובעת הועברה למחלקת "טרום לידה" תחת מעקב מוניטורי צמוד. התובעים אינם יודעים אם אכן התקרית שארעה יום קודם לכן היא שגרמה לירידה בדופק העובר (הן באמצעות שאיפת הגז או לחילופין מהלחץ אליו נקלעה התובעת) אך בסופו של דבר נזקקה התובעת לניתוח קיסרי חרום בשל מצוקה נשימתית חמורה של העובר. נבקש להדגיש כי התובעת עברה חוויה טראומטית ומסכנת חיים , שלה, של העובר שנשאה בבטנה ושל כלביה (סך הכל 4 נפשות) יומיים לפני הלידה!!!" (סימני הקריאה במקור). התובעים מעלים אפוא על הכתב דברי קטגוריה חמורים ביותר כלפי הנתבעת, אך ברמה הראייתית הם נותרים בגדר השערה סיבתית בלבד שהתובעים אינם טורחים לבססה ולו בבדל ראיה.

גם את הקביעה הנחרצת בכתב התביעה לפיה: "הנתבעת נכשלה כישלון חרוץ בטיפול בסיטואציה, ואילולא תושייתם של התובעים עלול היה כל המקרה להסתיים באסון מחריד! הנתבעת ונציגיה היו לכל הפחות אדישים למצוקתם של התובעים והתנהלו ברשלנות מחרידה וחמורה" אין בידי לקבל ככתבה וכלשונה. מעדות נציג הנתבעת, מחלק הגז מר נזמי ענטר, עלה כי למרות שהיה כבר בבית לקוח אחר הוא חזר לבית התובעים, בעקבות קריאתם, לאחר כ-20 דקות, ואף לגרסת התובעת בעדותה לא עלה זמן ההמתנה לו על 30 דקות. כפי שטענה הנתבעת בצדק היא אינה גוף חירום מוכר, ועובדיה אינם רשאים לנוע ברחובות תוך הפעלת אורות מהבהבים, אזעקה והפרה של דיני התעבורה, וככל שחששו התובעים לחייהם במידה שהינה חירומית יכלו להזמין בדחיפות את שירותי מכבי האש.

לעניין השאלה האם אכן הריחה התובעת גז שדלף כתוצאה מחיבור לקוי של בלון גז על ידי נציג הנתבעת, ולא, כטענת הנתבעת, גז במידה מועטה המשתחרר לאוויר בכל החלפת בלון, קשה לנטוע מסמרות, שכן הדיווח במערכות הממוחשבות של הנתבעת, ואשר צורף לכתב ההגנה, נוקט בלשון שניתן לפרשה לכאן ולכאן, ומכל מקום לנוכח האמור לעיל, לטעמי גם אין צורך בכך.

הפיצוי היחיד אשר את הדרישה לו ביססו התובעים עלי דין, נובע לטענתם מכך שלתאריכים 22.10.15, 30.10.15, 2.11.15, ו5.11.15, תואמו איתם מועדים לביקור נציג הנתבעת להחלפת בלון הגז, תוך ביצוע הפרות חוזרות ונשנות של הוראות סעיף 18א. (ג) לחוק הגנת הצרכן, לרבות לעניין שעות ביקור טכנאי, (הפרת ההוראה האוסרת תיאום מועד המוקדם לשעה 8.00 בבוקר) וזמן ההמתנה לו, משבוששו נציגי הנתבעת לבוא, והתובעים או מי מהם המתינו להם לשווא.

לעניין זה אני סבור שהדין עם התובעים. טענת הגנה דומה לזו של הנתבעת ולפיה הוראות הסעיף האמור אינן חלות על עובד חברת הגז שאינו "טכנאי" כבר נדחתה על בית משפט השלום בראשון לציון במסגרת פסק דינו בת"ק 32220-1-13 אפריאט הרוש נ' פזגז איילון בע"מ (2014), תוך מתן משקל פרשני לכך שספקית גז פועלת מכוח "חוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן" כהגדרת סעיף 18א. (ג) (1) לחוק הגנת הצרכן. על כך אוסיף כי הרישא לאותו סעיף הנוקטת בלשון: "נדרש ביקור טכנאי לשם קיום חיובים לפי סעיף קטן (א)" תומכת אף היא במסקנה לפיה החלפת בלון הגז שלמטרתה תואם הביקור חוסה תחת כנפי הסעיף שכן סעיף קטן (א) מונה בין היתר את השירותים הבאים: "(1) תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין", ובפרט בנסיבות המקרה דנן בו עקב מיקום בלוני הגז בחצר נעולה תואמה במכוון המתנה של התובעים בביתם לעובד הנתבעת, על מנת שיפתחו לו את השער. כן הפנו התובעים בצדק גם לת"ק 40009-05-15 כהן ואח' נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ(2015), בגדרו עוגנה פרשנות תכליתית דומה.