ת"ק 56422-01-14 דבוש נ' מי אביבים 2010 בע"מ

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה התבקש בית המשפט להורות לנתבעת, היא תאגיד המים והביוב של תל-אביב, לערוך אומדן מחודש בגין צריכת מים בתקופה הנקובה בכתב התביעה, למחוק את יתרת החוב הרשום לחובת התובעת בספרי הנתבעת, להשיב גבייה עודפת, וכן לחייב בגין "עגמת נפש" שנגרמה, כנטען, לתובעת.

לטענת התובעת, החל מתקופת חשבון המים 5/11 החלה עלייה בנתוני צריכת המים שנרשמו לחובתה מבחינת צריכת המים הפרטית (להבדיל מחלקה של התובעת בצריכה המשותפת). התובעת טוענת לקיומה של נזילה אחת ויחידה, אשר בגינה קיבלה זיכוי, אולם לשיטתה, נתוני צריכת המים גבוהים משמעותית מן הצריכה בפועל, ועל כן – כך היא טוענת – "אין מנוס מלהגיע למסקנה המתבקשת, כי מד המים הישן לא היה תקין, ודיווח על נתוני צריכה פיקטיביים, שאין להם דבר וחצי דבר עם הצריכה בפועל."

בנוסף לאלה, מלינה התובעת על התנהלות לא ראויה של נציגי הנתבעת, על התייחסות בוטה ומעליבה ועל עגמת נפש רבה שנגרמה לה, עד כדי כך שהתובעת מבקשת לקשור בין מצבה הבריאותי ובין התנהלות הנתבעת (וראו לעניין זה סעיף 23 לכתב התביעה).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באריכות, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, אשר היקפם וניסוחם חורגים מן המקובל בהליכים השגרתיים בבית המשפט לתביעות קטנות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות במלואה.

נקודת המוצא לדיון היא, שהתובע נושא בנטל להוכיח את תביעתו על פי נטלי ההוכחה המקובלים. כך הוא על דרך הכלל, וכך הוא – ביתר שאת – כאשר למולו ניצבת רשות ציבורית, הנהנית מחזקת תקינות המינהל.

בענייננו, היה על התובעת להוכיח ברמת הסתברות של 51% כי העלייה בצריכת המים (אשר לטענתה לא נצרכו על ידה) הייתה תוצאה של פגם במונה המים.

התובעת לא עמדה בנטל זה.

ראשית – וחשוב מכל – התובעת הייתה מודעת לזכותה לדרוש בדיקה של מד המים הישן שהותקן בדירה ששכרה (וראו לעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 16 – 17), אולם הובהר לה כי בדיקה זו כרוכה בעלות (אשר הובהר, שככל שיימצא פגם במד המים – תשולם ע"י הנתבעת), אולם התובעת בחרה בחלופה אחרת, קרי – הזמנת בעל מקצוע לטיפול בנזילה. משבחרה התובעת שלא לדרוש את בדיקתו של מד המים, כשלה, למעשה, בהוכחת טענתה כי מד המים הישן שהותקן בדירתה היה פגום.

אף שהתובעת לא הוכיחה כלל את טענתה לפגם במד המים הקודם שהותקן בדירתה, אני סבור כי גם אילו היה הנטל מוטל על הנתבעת, הרי שהיא עמדה בו. מן המסמכים שצורפו לכתב ההגנה עולה, כי גרסת הנתבעת – שלפיה נזילה, ולא פגם במד המים, היא שגרמה לקריאות השגויות.

העובדה היא, שבחשבון המים לתקופה 03-2013 (נערך ביום 4.6.2013, צורף כחלק מנספח ז' לכתב התשובה של התובעת), המחולק לשתי תקופות משנה, בהתאם למועד החלפת מונה המים, ניתן לראות כי גם בטרם החלפת המונה, ובמשך תקופה שראשיתה ביום 7.3.2013 וסיומה ביום 14.4.2013 (מועד החלפת מד המים) נרשמה במד המים הקודם, שהוחלף, צריכה של 4 מ"ק מים בלבד.

לעניין זה אציין, כי העובדה שמספר מד המים ה"ישן" אינו מופיע בחשבון, כי אם מספרו של מד המים החדש בלבד מעיד, אמנם, על ליקוי טכני ברישומי הנתבעת, אבל אין בו כדי לשנות ממסקנה זו.