ששון נ' החברה העירונית ראשון לציון לביטחון וסדר ציבורי בע"מ

פתח דבר וטענות הצדדים

1. על הפרק תביעה קטנה על סך 15,000 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בגין דו"ח חנייה.

2. לטענת התובע, כמדי יום התובע החנה את רכבו במקום מותר – שפת מדרכה צבועה באפור, אולם ביום 5.2.13 קיבל בגין כך דו"ח חנייה. הנתבעת דחתה את בקשתו של התובע לביטול דו"ח החנייה בטענה כי החנייה בוצעה בצמוד למדרכה הצבועה באדום לבן, לא השיבה לפנייתו השנייה והגישה נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה כנ"ל. סופו של יום, ולאחר שהתובע הופתע לקבל פסק דין כנגדו בהעדר התייצבות אשר בוטל בהסכמת הנתבעת, התובע זוכה בהכרעת דין מיום 23.3.16.

3. לטענת הנתבעת, לא הייתה לנתבעת כל אינדיקציה לדעת כי דו"ח החנייה ניתן שלא כדין ואילו התובע היה ממציא את המסמכים שהציג במעמד ההוכחות סביר שהתביעה הייתה חוזרת בה מכתב האישום ואז לא היה נגרם לתובע שום נזק.

    

   דיון והכרעה

4. אין מחלוקת בענייננו כי דו"ח החנייה ניתן שלא כדין.

   יחד עם זאת, התנהלותה של הנתבעת נסמכה על התמונות שצולמו על ידי הפקח עורך דו"ח החנייה, בהן אכן נראה הסימון אדום-לבן כדומיננטי יותר.

5. ראוי היה כי הנתבעת תיכנס לעומק הקורה ביחס לטענותיו החוזרות ונשנות אליה כי חנה במקום מותר לחנייה. בדיעבד הסתבר כי המקום בו החנה התובע את רכבו אכן מותר לחניה על פי החלטותיה של וועדת התמרור המקומית ובענייננו מחדלה הוא של הרשות נוכח כך שמקום החנייה כנ"ל לא היה צבוע באופן ברור ובולט כפי הראוי, באופן המשקף נכוחה את החלטותיה של וועדת התחבורה.

6. לטענת התובע, משך הזמן שהשקיע בהגנה כנגד כתב האישום שהנתבעת הגישה נגדו הינו כשלושים שעות, ולפי סך של 750 ₪ לכל שעת עבודה עומד הנזק שנגרם לתובע על הסך של 22,500 ₪. לצורך התביעה התובע העמיד את סכום הפיצוי המבוקש על סך של 12,500 ₪ ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לו מבקש התובע פיצוי בסך 2,500 ₪.

7. גם אם אצא מנקודת הנחה לפיה התובע אכן השקיע 30 שעות עבודה, הרי שהתובע לא הוכיח כי ערך שעת עבודה שלו מחושב לפי סך של 750 ₪, על אף שהיה יכול לעשות כן בנקל על ידי המצאת תלושי שכר ו/או דו"ח רו"ח. לעניין עוגמת הנפש – אכן התרשמתי במהלך הדיון מעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע – ובענייננו אף נמצא בסיס של ממש לעוגמת נפש כנ"ל של התובע אשר נמצא "זכאי" לאחר כ-3 שנים מעת שטען לראשונה כי החנה רכבו במקום מותר.