בן עזרא נ' מדינה ואח'

ביחס לנתבעת 2

התובע הינו בעליה של דירת מגורים, אותה השכיר לנתבע מספר 1 (להלן:- "הנתבע"), לתקופה בת שנה, על פי הסכם בכתב אשר נערך בין הצדדים ביום 2.3.15 והוארך בהמשך למשך שנת שכירות נוספת.

תביעתו של התובע לפניי הינה בגין הפרת הסכם השכירות, כאשר לטענת התובע, בעת שהחזיר הנתבע את הדירה לחזקת התובע, התברר לו כי הדירה מזוהמת, הריהוט שבה הרוס וכן נותרו חובות שהותיר הנתבע.

הנתבעת 2 (להלן:- "הנתבעת") הינה מי שהיתה בת זוגו של הנתבע במועד השכרת הדירה, על פי הסכם השכירות הראשון.

לטענת התובע, הנתבעת חתמה על שטר חוב בסכום של 10,000 ₪ להבטחת חיובי השוכר על פי הסכם השכירות. לפיכך, על הנתבעת לשלום לתובע את הסכום של 10,000 ₪, על פי ערבותה.

הנתבע לא התגונן כנגד התביעה, לאחר שהתובע לא איתר את הנתבע.

הנתבעת אשר התגוננה, מכחישה את חתימתה על גבי שטר הערבות.

לטענת הנתבעת, היא מעולם לא נדרשה לחתום על שטר הערבות וככל הנראה, החתימה על שטר הערבות מזוייפת וכלל לא דומה לחתימתה.

עוד טוענת הנתבעת, כי התגוררה בדירה עד לחודש נובמבר 2015, שאז נפרדו בני הזוג (ובהמשך אף התגרשו). לטענת הנתבעת, בעת שעזבה את הדירה, היתה הדירה במצב טוב ותקין.

הדיון שלפניי התמקד בעיקר בסוגיית חתימתה של הנתבעת על כתב הערבות, כאשר הנתבעת, כאמור, לא התגוררה בדירה בזמן השבת החזקה בה לידי התובע ולכן לא יכלה להעיד בסוגיה זו.

התובע טען, כי בזמן החתימה על ההסכם, היתה הנתבעת בדירה, כאשר היא נכנסה לחדר בזמן ניהול המשא ומתן בין הצדדים.

כאשר נדרשה חתימתה על שטר הערבות, נכנס הנתבע לחדר ושב כאשר שטר הערבות חתום.

התובע מאשר, כי לא ראה את הנתבעת בעת החתימה על שטר הערבות ואף לא שוחח עמה בעניין.

הנתבעת מצדה טוענת, כי לא נכחה בזמן חתימת ההסכם בדירה והיא אף לא הכירה את התובע.

כן טענה הנתבעת, כי לאחר שהתובע פנה אליה, הגישה הנתבעת תלונה במשטרת ישראל ומסרה שם דוגמאות חתימה שלה.