שגיא ואח' נ' אמבולנט בע"מ

בפני תביעה על סך 10,000 ₪, אשר הוגשה נגד הנתבעת בגין אירועים אשר יפורטו להלן.

כעולה מכתב התביעה, בין התובעים לבין הנתבעת נחתם בחודש ספטמבר 2015 הסכם התקשרות למתן שירותי מצוקה וחירום. כעולה מנספח הסכם ההתקשרות, הנתבעת התחייבה לספק שירותי לחצן מצוקה וכן שירותי רופא בתשלום, למשך שנה מיום ההתקשרות, ותמורת דמי מנוי חודשיים בסך 50 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 25.11.15 חשה התובעת ברע, והתקשרה למוקדנית של הנתבעת וביקשה כי יישלח לביתה רופא ואמבולנס. נטען, כי לאחר ויכוח בין התובעת לבין המוקדנית, הסכימה הנתבעת לשלוח אמבולנס (ללא רופא), לצורך פינויה של התובעת לבית החולים. התובע פגש את נהג האמבולנס עם הגיעו לבית התובעים, ועמד על כך שעל הנתבעת לדאוג גם להגעת רופא. בסופו של דבר ביקש התובע מנהג האמבולנס להמתין, ועלה לביתו על מנת לסייע לתובעת לרדת מביתה על מנת להתפנות באמבולנס. אך כשירדו התובעים מביתם לרחוב – גילו כי נהג האמבולנס נסע מהמקום. התובע הסיע בעצמו את התובעת למוקד חירום "ביקור רופא", ומשם פונתה התובעת בניידת טיפול נמרץ לבית החולים, שם אושפזה למשך שישה ימים. התובעים פנו לנתבעת במכתב מיום 20.12.15, וביקשו להפסיק את קבלת השירות. נטען כי למרות זאת, המשיכה הנתבעת לחייב את התובעים בדמי מנוי חודשיים, ואף התנתה את ביטול ההסכם בתשלום בסך 189 ₪ בגין הזמנת האמבולנס. ביום 1.3.16 פנתה התובעת פעם נוספת בכתב, (בסיוע הקליניקה לסיוע משפטי במכללה האקדמית נתניה), בבקשה לבטל את החיובים (100 ₪ בגין דמי מנוי לחודשיים, וכן 189 ₪ בגין הזמנת האמבולנס), וכן בבקשה לפצות את התובעים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

מנגד, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות. נטען, כי המוקדנית הראשית של הנתבעת סברה כי יש מקום לפנות את התובעת בדחיפות לבית החולים, ולא להמתין להגעת רופא (לפי הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לתובעים, זמן הגעת רופא הוא עד שעתיים). עוד נטען כי הדברים הוסברו לתובעת, אשר נתנה הסכמתה לכך. תוך מספר דקות הגיעה אמבולנס לבית התובעים, אולם התובע הודיע כי אינו מעוניין לפנות את התובעת לבית החולים בטרם תיבדק על ידי רופא. לאור הדברים הללו עזב נהג האמבולנס את המקום, והתובעים הודיעו לנתבעת כי התובעת מפונה באופן עצמאית למוקד "ביקור רופא" בחיפה. הנתבעת טענה עוד, כי הסכימה, לפנים משורת הדין, לוותר על החיובים בגין חודשיים דמי מנוי (בסך 100 ₪) וכן על החיוב בגין הגעת אמבולנס למקום (בסך 189 ₪). הודעה על כך נמסרה לתובעת באמצעות הקליניקה לסיוע משפטי במכללה האקדמית נתינה. עוד ציינה הנתבעת כי עד למועד הגשת התביעה לא טרחו התובעים להחזיר את מכשיר המצוקה המצוי ברשותם, וזאת בניגוד להסכם ההתקשרות ביניהם.

בדיון בפני ציין התובע, כי אמנם התקבל מכתבה של הנתבעת מיום 17.4.16, אולם לא צורפה לו המחאה על סך 289 ₪. התובע ציין כי המכשיר הוחזר לנתבעת בדואר רשום. הוצג אישור משלוח דבר דואר לנתבעת מיום 8.5.16. התובע טען כי קיבל הודעה על כך מרשות הדואר, וכי אף התובעת שוחחה עם נציגת הנתבעת אשר אישרה את קבלת המכשיר במשרדי הנתבעת. בנוסף, הפנה התובע למכתב מאת הנתבעת, ממנו עולה כי הנתבעת מודה שהתנהגה באופן פסול, וכי ננקטו צעדים נגד נהג האמבולנס, אשר לא המתין להגעת התובעת ועזב את המקום.

נציג הנתבעת הציג במהלך הדיון מכתב מהנתבעת, ממנו עולה לכאורה כי הוחזר לתובעים סך של 289 ₪. לטענת התובע כי לא צורפה המחאה למכתב, ציין כי במשרדי הנתבעת יש אישור על שליחת ההמחאה. עוד טען כי הנתבעת ממשיכה לגבות מהתובעים דמי מנוי חודשיים שכן מכשיר המצוקה טרם הוחזר. אשר לאירוע עצמו, טענה נציגת הנתבעת כי נהג האמבולנס אשר הגיע למקום עובר הכשרה במד"א, וכי הוא מוכשר ומוסמך לעשות שימוש בציוד שבאמבולנס (אישורים על הסמכתו של הנהג לא הוצגו במהלך הדיון). נטען, כי נהג האמבולנס, המוסמך גם כחובש, אמור היה לעלות לבית התובעים, לבדוק את התובעת ובמידת הצורך להזמין ניידת טיפול נמרץ, אך התובע מנע זאת בעדו. נהג האמבולנס, כך נטען – לא פוטר והוא עדיין עובד בחברה. עם זאת, נהג האמבולנס לא הובא לעדות על ידי הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות המסמכים שהוצגו במהלך הדיון, לאחר שהאזנתי בקשר לרב לדברי הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ושקללתי את כלל טענותיהם וטיעוניהם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

למעשה, אף הנתבעת לא חלקה על כך, שנהג האמבולנס לא נהג כהלכה, משעזב את המקום מבלי לפנות את התובעת ומבלי להגיש לה סיוע. כך, במכתב ששלחה הנתבעת (נ/1) לנציגי התובעים צויין: "אנו מתנצלים על שהתרחש ומבינים את הבעיה, ונקטנו באמצעים חריפים מול אותו נהג אשר עזב את המקום. אנו נהנים (צ"ל נענים) לדרישת מרשתך. אנו נפסיק את השירותים הניתנים לה, ובנוסף מצ"ב צ'יק על סך 289 וכך אנו נפסיק את השירותים עימה. כמו כן, אנו מבקשים להחזיר את הציוד למשרדנו... בכדי לסגור את הכרטיס שלה".

המדובר בהודאה ברורה של הנתבעת, ולפיה התרשלה במתן הטיפול לתובעת. לאור דברים אלו, תמוהה בעיניי עמדת הנתבעת וטיעוניה בדבר הטיפול היעיל והמהיר שניתן לתובעת. בנוסף לאחריותה של הנתבעת בעוולת הרשלנות, ברי כי מדובר בהפרה מטעם הנתבעת של הסכם ההתקשרות בינה לבין התובעת.