ת"ק 56184-05-14 רשף מסטה נ' שפי ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בסך 2,612 ש"ח בגין הפסדים שנגרמו לתובע מתביעה שהגיש לחברת הביטוח שלו לתגמולים בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 27.7.2013 בשעה 23:00 או בסמוך לכך נסע אביו של התובע ברכבו בדרך צרה המאפשרת מעבר של רכב יחיד ברחוב כצנלסון בגבעתיים, ולפתע חש חבטה. לטענתו, רכב הנתבע הגיח מאחור, ובניסיונו הכושל לעקוף את רכב התובע משמאל תוך עלייה על אי תנועה, סטה לנתיב נסיעת רכב התובע, פגע ברכבו וגרם לנזקים. לטענת התובע, לאחר קרות התאונה ניסה הנתבע לברוח ממקום האירוע בלא שהותיר פרטים כמחויב בחוק. נהג רכב התובע, אשר פגש בו ברמזור אדום בהמשך הדרך, הפציר בו להחליף פרטים ורק אז נענה לדרישה. התובע הגיש תביעה לחברת הביטוח שביטחה את רכבו בביטוח מקיף, ותבע את הנתבע לפיצוי בגין הפסדיו: 1,669 ש"ח בגין השתתפות עצמית, 443 ש"ח בגין כינון פוליסה ו-500 ש"ח בגין טרחה ועגמת נפש.

    

2. הנתבע גרס בכתב ההגנה כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים בכביש דו סטרי ואביו של התובע נסע בנתיב הימני. בעוד הנתבע נוסע ושומר על נתיבו, החל אבי התובע לסטות לנתיב השמאלי עד שנצמד לרכב הנתבע, פגע בו וגרם לתאונה. הנתבע, אשר הבחין ברכב התובע כשהוא סוטה מנתיבו, צפר לו, אך לא הצליח למנוע את התאונה. הנתבע גרס כי לאחר התאונה הזמין משטרה ומסר לה את גרסתו.

    

3. על גרסאות אלו חזרו העדים לפניי – אביו של התובע שנהג ברכבו מזה והנתבע מזה. עדות התובע עולה בקנה אחד עם ההודעה שמסר במשטרה, ועדות הנתבע חזרה על הגרסה שמסר בהודעה לחברת הביטוח שלו.

    

4. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ושמעתי את העדים, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו. עסקינן בתביעה שהיא "מילה נגד מילה", ועל כן היה על התובע להביא את כל הראיות התומכות בגרסתו. אביו של התובע שנהג ברכב העיד כי אישה שצפתה בתאונה מהמרפסת הציעה להעיד לטובתו במשפט, אך הוא התבייש ולכן לא ביקש ממנה להגיע. אין ספק שגרסה של עד אובייקטיבי שהביע נכונות להעיד הייתה שופכת אור על נסיבות האירוע ואפשר שהיה בה כדי להכריע את הכף. אי-זימונה של עדה זו פועל לחובת התובע ומטה את הכף לדחות את גרסתו. משלא מצאתי בחומר הראיות, לרבות בעדויות הצדדים, בהודעותיהם או במוקדי הנזק כדי להכריע את הכף, לא ראיתי מנוס מלהכריע את גורל התביעה על סמך נטל ההוכחה והכלל הקובע שאי הבאת עד חיוני שיכול היה לפעול לטובת התובע – חזקה כי אם היה מובא היה פועל לחובתו. אף שהתרשמתי שבפועל הסיבה לכך שהתובע לא הביא את העדה הוא חוסר מודעות להשלכה שתהיה לכך על תביעתו, משלא מצאתי בחומר הראיות אחיזה לכך שגרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבע, לא ראיתי מנוס מלדחות את התביעה.

    

5. סוף דבר: התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.