ת"ק 56162-02-14

בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 11.5.15 בשל היעדר התייצבות המבקש.

המבקש טוען כי נקע את קרסולו וכי המציא לבית המשפט אישור מחלה ביום הדיון. המבקש טוען כי הופתע לגלות שהדיון התקיים בהיעדרו. (בעניין זה יצוין כי אין בתיק כל אישור רפואי זולת זה שצורך לבקשה כעת).

לאחר שעיינתי בבקשה ראיתי לקבלה אך בתנאים אשר יבטיחו את רצינות טענות המבקש.

בתיק זה נקבע דיון ליום 2.11.14 אך המבקש לא התייצב לדיון. ניתן פסק דין, אך המבקש הגיש בקשה לביטולו, בה טען כי בשל מעבר דירה איבד את מסמכי בית המשפט. ביטלתי את פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות וקבעתי דיון ליום 11.5.15. אף לדיון זה לא התייצב המבקש. כעת טוען הוא שנקע את קרסולו והדבר מנע ממנו להתייצב לדיון. עיינתי במסמך הרפואי שצורף לבקשה ולא סברתי שהוא מעיד על חוסר יכולת להתייצב לדיון. עם כל הכבוד, נקיעת קרסול, אינה מונעת התייצבות בבית המשפט לדיון ונראה כי המבקש בחר להיעדר מהדיון. לא התעלמתי מימי המחלה שניתנו למבקש, אולם אין בכך להעיד כי מצבו היה כה קשה עד כי לא יכול היה התייצב לדיון. לכל זאת יש להוסיף כי עם ביטול פסק הדין הקודם, חייבתי את המבקש בהוצאות לטובת המשיבה, אשר לטענתה לא שולמו עד היום.

התנהגותו של המבקש מעידה אפוא על זלזול בהליכי בית המשפט. מכאן, שאין המבקש זכאי לביטול פסק הדין מחמת הצדק, אלא ביטולו כפוף לבחינת סיבת ההיעדרות וסיכויי ההגנה. אף אם אניח לטובתו שקיימים סיכויי הגנה, לא ניתן להתעלם מהתנהגותו של המבקש והתלבטתי שמא אין מקום לדחות את הבקשה, חרף השלכות הדבר. יחד עם זאת, לאחר בחינת מכלול הנתונים, סברתי שראוי לאפשר למבקש להתגונן בפני התביעה, אולם לאור התנהגותו עד כה, עליו להפגין רצינות על מנת לזכות בביטול נוסף של פסק הדין.