ת"ק 56107-10-13 בן דוד נ' כמיסה ואח'

התובע רכב על אופנוע כשהוא מסיע את אמו, ולטענתו, רכב הנתבעים הנהוג בידי הנתבע 1 (להלן: הנהג), נסע לאחור, הפיל את האופנוע וגרם לנזקים.

לטענת הנהג, הוא עצר מאחורי רכב אחר לפני רמזור אדום, ולא נסע לאחור, והפגיעה של האופנוע ברכבו הנה באחריות התובע בלבד.

במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע עמד על כך כי תמלולי השיחות שערך הנהג ועם נוסע ברכב הנתבעים, תומכים בטענתו כי הנהג נסע לאחור ופגע באופנוע. הנוסע העיד בדיון וטען, כי לא ראה את המתרחש בעת התאונה, שכן היה עסוק בחיפוש המצית שנפל בין הכיסא לבין דלת הרכב, ואינו יכול לאשר את גרסת התובע כי הנהג נסע לאחור וכך נגרמה התאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל השכנוע המוטל עליו על בסיסו יוכל בית המשפט לקבוע כי גרסתו טובה מגרסת הנתבעים, וזאת בשל אלה:

ראשית, לא מצאתי סיבה נראית לעין לנסיעת הנהג לאחור, כאשר הוא עומד וממתין ברמזור אדום, וכאשר הרמזור התחלף לירוק יהיה עליו לנסוע לפנים לצורך המשך הדרך.

שנית, הנוסע ברכב הנתבעים טען כי אם הרכב היה נוסע לאחור בעת שהתכופף לחפש את המצית, יש להניח שהיה חש בכך, ואולם לא חש בנסיעה כלשהי.

שלישית, עדות אמו של התובע שהיתה נוסעת על האופנוע לא היתה מהימנה דיה כדי להטות את הכסף לטובת גרסת התובע, וזאת בשים לב לעובדה שהיא לא זיהתה את הנהג במועד הדיון, וחשבה תחילה כי עד שנכנס מבחוץ הינו הנהג, אולם לאחר שהתובע העיר שזהו הנוסע תקנה את עדותה. נראה כי טענות האֵם נסמכות על טענותיו ואמרותיו של התובע ואינן מבוססות על התרשמות אישית שלה ישירה וברורה מנסיבות האירוע.

רביעית, התמלולים שצירף התובע אינם מעידים באופן חד משמעי על לקיחת אחריות מצד הנהג או אישור גרסת התובע על ידי הנוסע. דברי הנוסע שאם הנהג "...תפס את הראש...בטח כנראה הוא אשם, יכול להיות שהוא עשה רוורס", הנה בבחינת השערה גרידא. הנהג אישר בעדותו שתפס בידיו את ראשו, אולם הסביר שזאת לנוכח היותו מעורב בתאונה ולא כתוצאה מכך שהוא חש אשם באירוע, ולא ניתן לקבוע שדברים אלו אינם סבירים.

חמישית, הנוסע לא אישר כי הבחין באופנוע עומד מאחורי הרכב. אמנם דברים המעידים כי טען שכך היה המצב נזכרים בתמליל העדות, אך לא התרשמתי שיש בכך כדי להוכיח את הנסיעה לאחור של הנהג, ויכול להיות שלאחר שהאופנוע נעצר מאחורי הרכב הוא התקדם כברת דרך קצרה עד כדי פגיעה ברכב העומד, תוך כדי צפייה שהאור ברמזור יתחלף לירוק. לעניין זה אפנה לדברי התובע (עמוד 12 לתמלול, שורות 3-1), מהם עולה כי התובע מיהר כדי לקחת את אמו באופן דחוף למקום כלשהו.

קראתי את התמלול של השיחה שבין התובע לנהג, והתרשמתי כי התובע פנה בתקיפות רבה לנהג, לאחר ששוחח עם בנו שהיה בחוץ, וזאת למרות שנתבקש על ידי הנהג לעזוב את החצר. אין בדברים שנאמרו באותה שיחה כדי להוות לקיחת אחריות או הודאה כלשהי מצד הנהג.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

שוכנעתי כי התביעה הוגשה בתום לב כאשר התובע מאמין כי התאונה ארעה באחריות הנהג. בנסיבות אלו, למרות דחיית התביעה ולפנים משורת הדין, אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט לטובת מי מהנתבעים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי מרכז-לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: