פארסקיב נ' אראני ואח'

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים ע"ס של 4,800 ₪.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הפיצוי המתבקש הינו על כך "שדחפה אותי וכמעט הפילה אותי בחדר מדרגות וכמו כן הוצאות תרופות למשך שנה.." (מתוך כתב התביעה).

בדיון שהתקיים ביום 12/6/17 התבקשה התובעת להסביר כיצד הגיעה לסכום של 4,800 ₪ ואז התברר למעשה כי התביעה אינה כפי שנטען בכתב התביעה אלא כי ,לטענת התובעת , התנהלות הנתבעים גרמה לתובעת מחלת עצבים. בדיון שהתקיים ביום 12/6/17 לא הזכירה התובעת את טענתה כי כמעט נפלה בחדר המדרגות עקב דחיפתה על ידי הנתבעת.

כאשר התבקשה התובעת להציג קבלות על ההוצאות הרפואיות המסתכמות בסך של 4,800 ₪, הציגה תדפיסים מקופת חולים אולם לא יכולה הייתה להראות את סכום התביעה או לשייך את ההוצאות למחלה ממנה לטענתה הינה סובלת.

התובעת פרטה לעניין התנהגות והתנהלות הנתבעים , שכניה, ואף הציגה תמונות אשר מראות, לטענתה, את התנהגותם.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

1. התובעת תבעה כאמור, עבור הוצאות תרופות שהוציאה היות שהנתבעת דחפה אותה וכמעט גרמה לנפילתה. התובעת כלל לא ציינה את אותה דחיפה אלא טענה, בשלב הדיון, למחלה ממנה הינה סובלת ואשר נגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעים.

2. מדובר למעשה בטענה שהינה בגדר הרחבת חזית, טענה שלא נטענה בכתב התביעה ולכן דינה להידחות. בנוסף לכך, גם אם הייתי מאפשרת לתובעת להעלות את טענתה בשלב בו עלתה הטענה, גם אז היה מקום לדחות את טענתה, כפי שיפורט להלן.