ת"ק 56065-05-15 שטיין נ' התאחדות ספורט נכים

1.עיינתי בתשובת הנתבעת שהוגשה ביום 20.6.2016. דומה שהתובע ניסה להגיש שני מסמכים נוספים באותו יום, אך הם טרם נסרקו לתיק (ייתכן שבגלל השביתה) ולכן לא עיינתי בהם. אומר כבר כעת כי מבלי להידרש לבירור עובדתי של הנטען בבקשת התובע להחזיר את הבירור לבית המשפט – לא ראיתי מקום להיעתר לה.

2.בישיבת 3.12.2015 הוסכם כי התובע יגיש תובענה לטריבונל המתאים בנתבעת, המוסמך באופן ייחודי לדון במחלוקת שנתגלעה בינו לבית הנתבעת מכוח סעיף 11(א) לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 ותקנון הנתבעת. ביום 3.2.2016 הגיש התובע תביעה למזכירות הנתבעת, כפי שהורה לו בית המשפט בהחלטה קודמת. סמוך לאחר מכן פנתה הנתבעת לאב בית הדין העליון של הנתבעת דאז, כב' השופט (בדימ') יעקב שמעוני, כדי שיקבע מועד לדיון. לכתחילה הודיע הלה שידון בהליך, אך ביום 3.5.2016 הודיע שלא יוכל לדון בו. כאמור בהחלטה קודמת (מיום 2.6.2016), התרשמתי שהנתבעת פעלה במהירות ובשקידה סבירה למינוי מותב חלופי, ומותב כזה אכן מונה. בנסיבות אלו קבעתי שאין מקום להפקיע מידי המותב המוסמך (והמוסכם) את הסמכות לדון במחלוקת, ובלבד שייקבע דיון בעניינו של התובע תוך 14 יום ממועד ההחלטה. עוד ציינתי כי המוקד שקצבתי כפוף לכך שהתובע לא ינסה לגרום לדחיית הדיון.

3.מאז אותה החלטה טוענים שני הצדדים – מזה ומזה – להטעיה ולניסיון של הצד שכנגד לפגום בניהול ההליך. הנתבעת טוענת שקבעה מועד לדיון כאמור בהחלטה מיום 2.6.2016, אך התובע לא שיתף עמה פעולה ולא התייצב אליו, ואילו התובע טוען שמיקום הדיון לא נמסר לו ולכן לא התייצב. עוד טוענים הצדדים כהנה וכהנה טענות עובדתיות.

4.כאמור, איני רואה צורך להכריע במחלוקת זו. די בעובדה שכעת קיים מותב המוסמך לדון בסכסוך, ואם התובע ישתף עמו פעולה – אין מניעה שהסכסוך יידון לפניו. בית המשפט מבין שהתובע אינו מעוניין בכך וסבור שמדובר ב"משחק מכור". אלא שאין מקום להידרש לטענות אלו כעת, לפני שההליך החל, ובלא שהונחה תשתית עובדתית כלשהי המקימה עילה לפסול את המותב או כל דבר דומה.

5."סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט, ומוסדות הבוררות הפנימיים בכלל זה, פורשה בפסיקתו של בית [ה]משפט [העליון] על דרך ההרחבה" (רע"א 180/07כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל, פסקה 13; ראו גם רע"א 2186/12 עמר נ' מליקסון, פסקה כ (20.5.2013)). על רקע הלכה זו הצעתי בדיון שבית הדין העליון של הנתבעת, המוסמך באופן בלעדי לדון בסכסוך, ידון בו. התובע הסכים לכך, וכעת הוא מנסה לחזור בו מהסכמתו. על התובע להפנים שהטריבונל המוסמך לדון בעניינו הוא בית הדין העליון של הנתבעת, וטוב יעשה אם ימצה את ההתדיינות בלב פתוח ובנפש חפצה. אם התובע לא יעשה כן, ולא ישתף פעולה עם בית הדין, תביעתו עלולה להידחות, בלא שיתאפשר לו להביא את עניינו פעם נוספת לפני בית משפט. אין באמור משום הבעת דעה כלשהי לגופו של הסכסוך, והדברים נאמרים משום שהתובע אינו מיוצג, וחשוב שיבין את ההשלכות האפשריות של חוסר שיתוף פעולה עם בית הדין (כשאיני קובע שהתובע לא שיתף פעולה).

6.סוף דבר: בית הדין העליון של הנתבעת מוסמך לדון בתביעתו של התובע, והוא ינהל את ההליך כהבנתו, כפוף לכל דין. כהמלצה בלבד ובלא שהדבר מחייב, מוצע לבית הדין לראות בהחלטה זו משום "יישור קו" בעניינו של התובע, ולאחר שיוודא המצאתה לידיו כדין, מוצע לו לשקול לקבוע ישיבה נוספת שאליה יוזמן התובע ויתאפשר לו להתייצב ולשטוח את טענותיו, בלא קשר לאירועי העבר. התנהלות כזו מצד בית הדין עשויה לחסוך מחלוקות והליכים נוספים.

7.לא ראיתי לעשות צו להוצאות בבקשה זו. אולם ככל שהתובע ימשיך לעסוק בעניין בלא למצות את ההתדיינות בבית הדין, הוא עלול להיות מחויב בהוצאות, אם וככל שטענותיו יידחו פעם נוספת.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ט"ו בסיוון התשע"ו, 21 ביוני 2016, בהעדר הצדדים.