ת"ק 56065-03-16 כהן ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.5.15. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 12,750 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי והוצאות גרירה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל פגיעה שפגע באבנים שהיו זרוקות על הכביש, ולאחר בירור התברר לו כי מדובר באבני חציבה אשר נפלו ממשאית בשל רשלנות הקבלן המבצע. התובע טען כי נסע במהירות כ-100 קמ"ש בעת התאונה וכי בדרך נס לא איבד את השליטה על האופנוע עליו רכב ולא נגרמו לו נזקי גוף.

עוד יוזכר כי מלכתחילה הגיש התובע תביעתו נגד הנתבעת 1 ונגד חברה נוספת, אולם ההליכים נגד חברה נוספת זו נמחקו בהסכמה ולאחר הדיון הראשון שנערך בתיק. בהתאם, תיקן התובע תביעתו והפנה אותה נגד הנתבעת 2 (ביחד עם הנתבעת 1). במקביל הוגשה על ידי הנתבעת 1 הודעת צד ג' נגד הנתבעת 2 ונגד חברת הביטוח שלה.

הנתבעת 1 הכחישה את עצם קרות האירוע. לטענתה, לא נתקבלה אצלה כל הודעה אודות מפגע בקטע הכביש הרלבנטי במועד בו נטען כי התרחשה התאונה. למעלה מכך, ונוכח הסכמיה עם הקבלנים המבצעים עבודות עבורה (כדוגמת הנתבעת 2), ממילא אין היא אחראית לנזקים הנגרמים באתרי עבודה.

הנתבעת 2, יחד עם צד ג', טענה אף היא כי האירוע כולו תמוה ומוטל בספק והכחישה ידיעה אודותיו בזמן אמת או אחריות לתוצאות התאונה.

הנתבעות טענו עוד כי גם לו ייקבע שהתאונה התרחשה כפי שנטען הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח נזקיו – שכן האופנוע נבדק כעשרה חודשים לאחר התאונה.

טענות אלו הועלו אף בדיון מיום 7.3.17 ובעקבות אותו דיון ביקש התובע לדחות את הדיון על מנת לזמן את השמאי מטעמו. השמאי לא הוזמן לדיון שנקבע ליום 20.8.17 והתובע הבהיר כי הוא מוותר על העדתו נוכח בקשת השמאי לתשלום נוסף בגין העדות. כחלופה לעדותו של השמאי הגיש התובע תוספת לחוות הדעת שהוגשה עם כתב התביעה – וממנה עולה כי הרכב לא נבדק במועד מוקדם יותר משום שלא היה בידי התובע לשלם את שכר השמאי.

דין התביעה להדחות.

על התובע בהליך אזרחי הנטל להוכיח את תביעתו הן במישור האחריות והן במישור הנזק. בשני מישורים אלו כשל התובע במקרה דנן.

גרסתו של התובע אודות נסיבות התאונה מעלה ספקות – ואף שיש לברך על כך שלא נגרמו לתובע נזקי גוף כתוצאה מהתאונה, יש לתמוה אודות סבירות הגרסה ולפיה פגע בעת נסיעה מהירה על רכב דו-גלגלי באבנים גדולות שהיו מוטלות על הכביש, ולא איבד את שיווי המשקל באופן שגרם לנפילתו. התובע אף לא תיעד את האבנים במקום האירוע, או את מקום האירוע בכלל, וצירף לתביעתו תמונות המחשה של אבנים אחרות במקום אחר. לא עלה בידי התובע להוכיח גרסתו לקרות התאונה ולא עלה בידו לשלול את הנטען בידי הנתבעת 1 כי לו היה מתרחש האירוע כפי שנטען הרי שיש להניח שנהגים אחרים היו נתקלים אף הם באבנים האמורות וכי האירוע היה מגיע לידיעת הנתבעת – כדיווח מטעם אחרים ונוספים או באמצעות סייריה ופקחיה שלה עצמה.

די בכך על מנת לקבוע שבמאזן ההסתברויות לא נוטה הכף לעבר גרסת התובע, ומשכך – דין התביעה להדחות.

יחד עם זאת, ויתר על כן, גם במישור הוכחת הנזק כשל התובע, כאמור. הזמן הרב שחלף בין קרות התאונה לבין בדיקת הרכב על ידי השמאי מנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ממצאי השמאי. העובדה כי השמאי לא בדק את הרכב במועד מוקדם יותר, בנסיבות שתוארו, מובנת והגיונית – אולם אין בה כדי לרפא את החסר.