ת"ק 5605-10-13 חנגלי-קאופמן ואח' נ' אדם ואח'

1.בין הצדדים בתיק שלפניי נחתם הסכם שכירות ולפיו שכרה התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "השוכרת") את יחידת המרתף בבית הנתבע שם (להלן: "המשכיר") לתקופה שמיום 1/11/12 ועד יום 31/10/13.

2.אין חולק כי למעשה קוצרה תקופת השכירות, וכי השוכרת פינתה את המושכר ביום 5/7/13, על פי הסכמות והבנות בין הצדדים.

3.במסגרת התביעה העיקרית שלפניי טוענת השוכרת כי יש לחייב את המשכיר להשיב לידיה את הערבון, בסך של 10,000 ₪, שהפקידה בידיו בתחילת תקופת השכירות, בשל העובדה שזה נועד להבטיח את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות – ואלו כובדו במלואן. כמו כן דורשת השוכרת לחייב את המשכיר לפצותה בסך של כ- 22,000 ₪ בעוולה של לשון הרע, וזאת בשל העבודה שסיפר לשוטרים שזומנו על ידה אל המושכר כי היא סובלת מבעיה נפשית מסוג O.C.D.

4.המשכיר לעומתה ביקש לחייבה, במסגרת תביעה שכנגד שהגיש כאן, לשלם סך של 32,300 ₪, בניכוי 10,000 ₪ שהופקדו בידיו וחולטו על חשבון סכום זה, בגין נזקים בעין שהותירה לשיטתו במושכר ובגין נזקים עקיפים שנגרמו לו בשל הצורך בביצוע תיקונים במושכר לאחר צאת השוכרת. כן ביקש לחייבה בתשלום בעבור 5 ימים בחודש יולי 2013 בהם החזיקה במושכר ובגין עוגמת נפש.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות השונים, ובחנתי את האסמכתאות שצורפו על ידם הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי התביעות להידחות, ואבהיר -

6.ראשית יובהר כי שאלת השבת הערבון הינה נגזרת של שאלת קיומם של נזקים במושכר והפסדים אחרים אותם זכאי המשכיר לחלט מתוך הערבון ובכלל.

בהקשר זה צירף המשכיר תמונות של הנכס לפני ואחרי תקופת השכירות, חשבוניות המעידות על רכישות ותיקונים וכן מכתבים מאת בעלי נכסים סמוכים.

א.לאחר ששמעתי את עדותו של המשכיר בהקשר זה התרשמתי כי עדותו כנה ואמיתית וכי ניתן להסתמך על דבריו בכל הנוגע למועד רכישת הנכס על ידו, בנוגע לשימוש שנעשה במושכר (במרתף) עובר לתקופת השכירות הרלוונטית, ובהתאמה בנוגע למצב המושכר טרם שנכנסה השוכרת להתגורר בו. כך, אני מקבלת את הטענה כי השוכרת הינה השוכרת הראשונה שעשתה שימוש בפועל במושכר, כי המושכר שימש לאחסון חפצים בלבד קודם לתחילת תקופת השכירות, וכי למעשה כל הציוד שהיה מצוי במושכר והיווה חלק ממנו על פי הסכם השכירות, לרבות ארונות מטבח, כיריים, אמבטיות, מזגנים וכיוב' היה למעשה ציוד חדש לגמרי שטרם נעשה בו שימוש כלשהו.

אציין בהקשר זה כי שכניו של המשכיר לא הגיעו לביהמ"ש על מנת להחקר על האמור במכתביהם, ולכאורה יש בכך כדי להחליש את גרסת המשכיר בעניין, שהרי כלל הוא כי חזקה על בעל דין שבחר שלא להביא את עדיו כיוון שידע שלו יעידו עשויה עדותם לפעול לחובתו, ואולם לשון הסכם השכירות שבין הצדדים בהקשר זה, מהימנותו של המשכיר, כפי שנחזתה בעיניי ביהמ"ש כאן, והעדרן של ראיות לסתור מחזקים את הקביעות האמורות, וגוברים על העדרם של העדים בסוגיה.

ב.עיון בתמונות שהציג המשכיר בנוגע למצבו של המושכר לאחר תום תקופת השכירות, ביחד עם עדותו בנוגע למועד צילומם, מלמדים כי בתום התקופה ניכרו במרבית הציוד שבמושכר סימני חלודה, אבנית וגבישיות יתר, ממצאים התומכים בגירסת המשכיר לפיה נעשה שימוש מופרז במים, ובחומרי ניקוי כימיים, באופן שהביא לפגיעה בציוד באופן הניכר מהתמונות.