ת"ק 56036-06-16 בנעים נ' שלמה ואח'

תביעה כספית, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, עקב תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

1.לטענת התובע, חנה רכבו בחניה הסמוכה לביתו. רכבו של התובע היה אחרון הרכבים בשורת רכבים שחנו לאורך המדרכה. רכב הנתבע, רכב לפינוי אשפה, הגיע למקום ובעת שנכנס לרחוב בו חנה רכבו של התובע, פגעה המשאית ברכב התובע, התובע, היה במקרה ברכב והיה עסוק בענייני ניירת, טרם יתחיל בנסיעה. כיוון שהיה עסוק בענייניו, לא ראה התובע את התאונה בסמוך להתרחשותה, אלא חש בה. המשאית המשיכה מעט ונעצרה, סמוך לרכב. התובע, הזיז את רכבו לאחור, על מנת שיוכל לצאת מהרכב, שכן המשאית היתה לצדו השמאלי של הרכב, יצא מהרכב ופנה אל הנתבע ומסר לו, כי התרחשה תאונה. הנתבע הודה באותו מעמד באחריותו לאירוע התאונה, החליף רישיונות ופרטי ביטוח והמשיך לדרכו.

בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבע ואת מבטחת רכבו, הנתבעת 2, בעלות הנזקים הישירים שנגרמו לו, לאחר שקיבל תגמולי ביטוח מחברת הביטוח שביטחה את רכבו.

סך הכל עומדים נזקיו הישירים של התובע על הסכום של 3,422 ₪ (הכוללים השתתפות עצמית, ערך כינון). התובע טוען, כי הנתבע לפצות אותו בנוסף בסכום של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרחה. לטענת התובע, הנתבע לא דיווח במועד למבטחת הרכב על אירוע התאונה. בשל כך נאלץ התובע להתרוצץ על מנת למצוא את הנתבע. התובע הינו אילם חירש ולכן התרוצצויות אלו היו כרוכות בהוצאה גם עבור מתורגמן מלווה.

2.הנתבע טוען, כי אמנם פנה לרחוב בו חנה רכבו של התובע. הנתבע עצר את הרכב ובזמן שהעובדים עסקו בפינוי אשפה, פנה הנתבע לקיוסק סמוך. בעת שחזר הנתבע לרכבו, שמע מצדו האחר של הרכב דפיקות על הרכב. כאשר פנה על מנת לברר את מקור הדפיקות, מצא את התובע, אשר טען, כי המשאית פגעה ברכבו. הנתבע, שרכבו היה במצב עצירה, הכחיש כל קשר לתאונה ופנה לדרכו.

3.במהלך הדיון שהתקיים, שמעתי את טענות הצדדים שניהם, כאשר כל אחד מהם אוחז בגרסתו. כמו כן עיינתי בתמונות שצילם התובע ממקום התאונה וכן בתמונות המקום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי כלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, בשל הצטברותן של תהיות ועובדות, התומכות יותר בגרסת התובע..

3.1.מטעם התובע לא נכחו עדי ראיה, שכן התובע היה לבדו ברכבו. מנגד, הנתבע לא היה לבדו ברכב והיו עמו עובדים שעבדו אתו. הנתבע נשאל מדוע לא הביא לעדות את אותם עובדים וטען, כי מדובר באנשים שלא ניתן לאתרם.

לא מצאתי מקום לקבל הסבר זה. הנתבע עובד בחברה מסודרת, האחראית לפינוי האשפה בעיר אשקלון. לא נראה סביר בעיניי, כי אותם עובדים בחברה הם עובדים בלתי מזוהים, שלא ניתן לאתרם. יש להניח לפיכך, כי המעסיקה מנהלת רישומים באשר לעובדים וניתן לאתרם על מנת להעידם.

3.2. לבד מהעובדה שהעובדים לא העידו, הרי שסביר בעיניי, כי אם התובע היה זה שפגע ברכב, בהנחה שרכב הנתבע היה במצב עצירה, ללא נהג, הרי שבמקרה זה, היו העובדים רואים את התאונה, או למצער שומעים את הפגיעה והם היו פונים אל התובע בעניין. בנוסף, גם אם הנתבע לא היה במקום, יש להניח, כי התובע היה פונה אל העובדים, שהלוא אינו יודע מי הוא נהג הרכב, שעה שהרכב ריק מאדם.

אלא, שכל השיח התנהל בין התובע ובין הנתבע ולכן סביר בעיניי, כי הנתבע היה במקום התאונה בזמן התרחשותה.

3.3.הנתבע טוען, כי פנה לקיוסק הסמוך על מנת לרכוש מוצרים בזמן שהעובדים מפנים את האשפה.

התובע מצדו טען, כי הסבר זה בלתי סביר, שכן אם הנתבע עוזב את הרכב, הרי שהוא חוסם את התנועה לבעלי הרכבים הנכנסים לרחוב. לכך השיב הנתבע, כי מדובר בכביש מאוד רחב, שיכולה לעבור גם משאית בנוסף אליו.

הסברו זה של הנתבע אינו מתיישב עם התמונות שצורפו. ייתכן ושתי משאיות יכולות לעבור בכביש, אך לא שעה שרכבים חונים לאורכו. לפי התמונות, בזמן התאונה, לאורך הרחוב חנו רכבים, כך שתנועת כלי רכב היתה נחסמת, לו הנתבע היה עוזב את הרכב.