ת"ק 56016-02-15 שמחוביץ נ' יעקובוביץ

בפני תביעה קטנה על סך נומינלי של 6,000 ₪. התובע מנהל וניהל הליכים שונים כנגד אחיו, ככל הנראה כספיים בעיקרם. אלה מיוצגים (או לכל הפחות יוצגו) על ידי הנתבע, עורך-דין במקצועו. עניינה של התביעה בביטויים ואמירות שונות שהופיעו במכתב, שכתב הנתבע לבא-כוחו של התובע, המהווים לטענת התובע לשון הרע (להלן: "המכתב").

אין מחלוקת כי המכתב אמנם נערך, והוא נושא תאריך 29.5.14.

כותרת המכתב היא כדלקמן: "הנדון – משה שמחוביץ – תמ"ש 9510/08

סימוכין: מכתבך הנושא תאריך 27.5.14 ...." (שם – ב.ש).

התובע מלין בעיקר כנגד בביטויים הנקובים בפסקות 2, 13, 14 ו – 17 למכתב, בהם יוחסה לו, בין היתר: הסתרה של פעולה מבא כוחו, הטעיית בא כוחו, פעולות במרמה וגבייה שלא כדין. התובע טוען, כי הטענות שנטענו במכתב נדחו בלשכת ההוצאה לפועל אגב חיוב בהוצאות, אולם לא צירף לכתב התביעה אסמכתא של ממש בהקשר זה. לכתב התביעה צירף התובע רק את המכתב ושני מכתבי התראה ששלח.

הנתבע טוען, בין היתר, כי משלוח המכתב נעשה במסגרת עבודתו כעורך דין שכיר במשרד עורכי דין, אגב הליכים משפטיים בין היתר בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט לענייני משפחה בין התובע ובין אחיו. זאת, בקשר עם השכרת נכס וגביית דמי השכירות בעניינו. המכתב נשלח, אליבא דהנתבע, לבא כוח התובע כחלק מן ההליכים המנוהלים בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח התובע כנגד אחיו. בין היתר, טוען הנתבע להגנות מכח הוראות שונות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"). הנתבע טוען להגנת ההליך המשפטי התלוי ועומד (סעיף 13(5) לחוק), הגנת "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק) וההגנה לפיה מאחר שהמכתב נשלח לבא-כח התובע, אין בכך כדי להוות מעשה לשון הרע, נוכח הכלל לפיו "שלוחו של אדם כמותו" ומאחר שחובתו האתית היתה לפנות דווקא לבא-כח התובע ולא לתובע עצמו. לכתב ההגנה צירף הנתבע העתק מכתב קודם ששלח בא כח התובע לשוכרי הנכס.

התובע משיב, בין היתר, כי לא קמה לנתבע הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק, הואיל ואינו שופט, בורר או בעל סמכות מעין שיפוטית (ראו בהשלמת הטיעון מטעמו). כבר עתה יאמר כי אין להלום טיעון זה, שעה שסעיף 13(5) לחוק חל גם על עורך דין המייצג בעל דין, כעולה במישרין מלשונו.