ת"ק 55956-02-15 אפרים נ' זלברמן

א.עובדות וטענות הצדדים

1. מדובר בתביעה כספית בגין הפרת הסכם שבה התובע הוא בעל רישיון להפעלת מונית כפי שמכונה בלשון המדוברת הבעלים של "הזכות הציבורית" (להלן – "הזכות הציבורית") והנתבע הינו בעל המונית שהזכות הציבורית "הורכבה" על מוניתו.

2.התובע טוען, כי ביולי 2010 מכר את מוניתו והשכיר את הזכות הציבורית שלו לנתבע בהתאם להסכם שנערך ביניהם בעל פה ברחבת בלינסון בפ"ת, בנוכחות נהגו של הנתבע, מר עזרא דוד המכונה "עוזי".

3.במשך 3 שנים הכל התנהל כשורה והנתבע היה מעביר לתובע את הכסף כל חודש באמצעות הנהג עוזי, למעט מספר פעמים שהיו איחורים והנתבע היה מביא את הכסף בעצמו ומתנצל על האיחור.

4.בדצמבר 2013 החלו פיגורים בתשלומים והצטבר חוב עד אפריל 2014, בסכום של 6,000 ₪.

5.הוא החל ללחוץ על הנתבע לשלם את החוב או לחילופין לשחרר לו את הזכות הציבורית ואורגנה פגישה בעניין זה בנוכחות עוזי, אחיו של הנתבע מר אלי זיו והנתבע. מהפגישה שהתקיימה בבית קפה "ארומה" בפ"ת לא יצא מאומה והסתבר לו, כי המונית "זרוקה" במוסך, הנתבע לא משלם את התשלומים עליהם התחייב ולא משחרר לו את הזכות הציבורית כדי שיוכל להשכירה לאחר והחוב ממשיך לתפוח.

6.הנתבע העיד, כי הזכות הציבורית הינה מקור פרנסתו והוא נקלע למצוקה, כיוון שמצד אחד הנתבע לא שילם לו דמי השכרה ומצד שני, הוא לא יכול היה להשכיר את הזכות הציבורית לאחר, ללא שיתוף פעולה מצד הנתבע.

7.הנתבע הסביר, כי בהתאם למצב המשפטי ששרר באותה עת, ברגע שהזכות הציבורית שלו "הורכבה" על המונית של הנתבע, המונית נרשמה על שמו. אולם, רישום המונית על שמו לא איפשר לו ל"הפריד" בין הזכות הציבורית למונית ללא הסכמת הנתבע וכדי שהזכות הציבורית שלו תשוחרר, הוא היה צריך את שיתוף הפעולה ואת הסכמתו של הנתבע, שהוא היה למעשה הבעלים של המונית.

8.המצב נמשך ללא פתרון עד דצמבר 2014 ואז הוא בירר במכס ונאמר לו, שאם הוא יגרוט את המונית הוא לא ישלם מכס. הוא גרר את המונית מהמוסך למקום שבו היו אמורים לגרוט אותה ואז הזכות הציבורית הייתה משתחררת.