ת"ק 55930-05-16 שרף נ' פולשצ'יקוב

התובעת (אישה כבת 87) רכשה מזרן מהנתבע. התובעת שילמה עבור המזרן סך של 1,500 ₪ כטענת הנתבע, וכן העבירה לנתבע את המזרן הישן שהיה ברשותה (עדות התובעת עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 5-6). לאחר ביצוע הרכישה הוחלף המזרן מספר פעמים בשל טענות התובעת כי המזרן אינו מתאים.

בכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך 2,500 ₪ וטענה כי הובטח לה שתקבל בחזרה סך של 2,500 ₪ במסמך שנחתם ביום 02.05.16 (להלן: מסמך ההתחייבות), אלא שהתשלום לא בוצע בפועל ולכן הוגשה תביעה לביהמ"ש.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אך התייצב לדיון, וטענותיו נרשמו בפרוטוקול. לטענת הנתבע, המחיר של המזרן היה 2,500 ₪ לאחר הנחה בסך 1,000 ₪ בגין החזרת מזרן ישן, אלא שהתובעת שילמה רק 1,500 ₪ ולא הסכימה לשלם יותר מכך. הנתבע הבהיר כי הורה למוביל מטעמו לקבל את הסכום המופחת, מתוך התחשבות בתובעת ועל מנת להימנע מעימות עמה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 5-6).

כאשר הנתבע ביקש להסביר את משמעות מסמך ההתחייבות, מסר כי חתם על אותו מסמך עובד בשם אלכס, שעבד אצלו כמוביל, וזאת באישורו, בלית ברירה, על מנת להביא ליציאתה של התובעת מהמחסן כדי לאפשר את סגירת המחסן ויציאת המוביל לעבודה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-29).

לצורך השלמת התמונה אציין, כי מהלך הדיון הופרע באופן תדיר בצעקות וקללות מצד התובעת, שלא אפשרה את ניהול הדיון באופן ראוי. התובעת התעקשה לטעון עוד ועוד, עמדה על כך שביהמ"ש אינו מאפשר לה לדבר, טענה שלא לעניין ובאופן לא ברור, וביקשה להגיש מסמכים בשפה הרוסית, למרות שהסברתי לה שאינני מבינה או קוראת את השפה הרוסית. בשל קושי לנהל את הדיון לא היה מנוס מהפסקה במהלך הדיון על מנת לאפשר לתובעת להירגע. גם לאחר סיום הדיון המשיכה בצעקותיה באולם במשך דקות ארוכות ולאחר מכן במסדרון ביהמ"ש, חרף ניסיונות המאבטחים להביא ליציאתה מבניין ביהמ"ש.

לאחר הדיון שהתנהל ביום 08.08.16 הגיעה התובעת למזכירות ביהמ"ש ומסרה בקשה נוספת שלא ברור טיבה. הטיעונים המפורטים בבקשה מבולבלים וצורף אליה מסמך בשפה הרוסית, ללא תרגום. מאחר שהתובעת לא קיבלה רשות להוסיף עוד טענות לאחר הדיון, לא אתייחס לבקשה המאוחרת שהוגשה. הדיון בתובענה התארך מעבר למקובל, על מנת לאפשר לתובעת להשמיע את טענותיה, למרות שברובן, היו אלה טענות שלא היה ברור ההקשר שלהן לתובענה.

לאחר ששקלתי טיעוני שני הצדדים, ונוכח מסמך ההתחייבות שצורף לכתב התביעה, ואשר ניתן באישור הנתבע כאמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה. אציין כי משאישר הנתבע כי מסמך ההתחייבות ניתן על דעתו, הרי שזה מחייב אותו, ככל התחייבות כתובה אחרת, תהיה הסיבה למסירתו לתובעת אשר תהיה.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ ובתנאי כי כנגד תשלום זה יוחזר לנתבע המזרן המצוי אצל התובעת. התשלום יבוצע במעמד החזרת המזרן ובתוך 30 יום מהיום, במועד שיתואם עם התובעת לפחות 24 שעות מהגעת המוביל לבית התובעת לאסוף את המזרן.

מובהר כי באם תסרב התובעת להחזיר את המזרן (סירוב שיתועד על ידי הנתבע), יהיה פטור הנתבע מהחובה לשלם את הפיצוי כפי שנקבע לעיל.

לנוכח אופי התנהלות התובעת במהלך הדיון, לא מצאתי לפסוק לטובתה הוצאות חרף קבלת התביעה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: