סיטרוק נ' נובחוב

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 9.7.15 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת.

התובע עותר לסכום של – 2,557 ₪ אשר מורכב מהשתתפות עצמית וכינון פוליסת ביטוח.

לטענת התובע, הוא עמד בנתיב הימני מבין שני נתיבים לפני רמזור אדום בעצירה מוחלטת, כאשר הנתבעת הגיעה בנסיעה מאחוריו מצד שמאל של התובע ותוך כדי ניסיון לעקוף אותו שפשפה עם רכבה את צד הרכב. לטענת התובע הנתבעת המשיכה בנסיעתה ולא עצרה, לכן הוא נאלץ לנסוע אחריה ולהפנות את תשומת ליבה לכך שהיתה התנגשות בין כלי הרכב.

ניכר הדבר שהרכב לא תוקן אלא כעבור חודשיים מיום התאונה, אם כי התובע הסביר שקיים משא ומתן עם הנתבעת אשר לדבריה המתינה לאישור של חברת הביטוח שלה. רק כאשר האישור לא התקבל התובע נאלץ לפנות לחברת הביטוח שלו ולהפעיל את הפוליסה על מנת לבצע את התיקון.

לנתבעת גרסה שונה. לטענתה התובע עמד במרכז, בין הנתיבים והיא אכן עקפה אותו מצד שמאל שלו. הנתבעת טענה:

"לפני היה ריק ולא היו מכוניות, לא הרגשתי שום דבר. פתאום אני רואה שמישהו צופר לי, לא הבנתי כי לא הרגשתי שום דבר... פתאום אני רואה שהמראה שלי קצת מקופלת" (עמוד 3, שורות 5-8 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעת, היא לא הבחינה בנזק כלשהו אשר נגרם לרכב התובע.

נציג שי"ל – שירות לאזרח, שהופיע מטעם הנתבעת טען שמכיוון שחלפו חודשיים בין אירוע התאונה לבין בדיקת השמאי את רכב התובע, אין הוכחה שהנזק שתוקן אכן נגרם בתאונה נשוא התביעה. כמו כן, טען שבתמונות אשר צורפו לדו"ח השמאי לא ניתן להבחין בנזקים כלשהם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. בכל הנוגע לקרות התאונה - העדפתי את גרסת התובע לעומת גרסת הנתבעת. דברי התובע היו עקביים ומשכנעים. לעומת זאת, הנתבעת מסרה עדות חמקנית ומעורפלת ובקושי רב נאלצה להודות שהייתה התנגשות בין שני כלי הרכב.