ת"ק 55856-04-13 הלברייך נ' לוינגר

1. התובע הוא בעלים של משרדים ברחוב הלל 24 אשר להם צמודות חניות בבית המשותף. בכתב התביעה נטען כי מדובר בשלוש חניות. בדיון נטען על ידי התובע כי מדובר בחמש חניות.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע חנה את רכבו כעניין שבשגרה בחניות השייכות לתובע על אף שבמקום יש שלט המציין כי מדובר בחניות פרטיות. התובע טוען כי בשל מנהגו זה של הנתבע, נמנע מהתובע להשכיר את מקומות החניה לאחרים ובכך נגרם לו נזק כספי. התובע עותר לפיצוי בגין הנזק שנגרם ומבקש לפסוק "קנס" לחובת הנתבע על מנת שירתיע את הנתבע מלפלוש ולהשתמש בחניות שאינן שייכות לו. התובע העמיד את תביעתו על סך של 10,000 ₪.

3. הנתבע טוען כי הוא שוכר חנות בבניין מזה שנים ארוכות, וכי לאורך השנים שכר מקומות חניה מבעלת החנות או מדיירים אחרים בבניין. הנתבע טוען עוד, כי בסוף חודש מרץ 2013, כאשר התברר לו שהוא זקוק למקום חניה נוסף, פנה לתובע וביקש לשכור ממנו מקום חניה. עוד נטען, כי בשלהי חודש אפריל 2013 סוכם בין הצדדים על שכירת מקום החניה אצל התובע וכי הנתבע חנה את רכבו באחת החניות של התובע מאותו מועד ועד אמצע חודש מאי 2013, במשך כחודש ימים. אשר למועדים שקדמו לתקופה זו טען הנתבע כי השומר בחניון הוא שחנה את רכבו של הנתבע בחניה השייכת לתובע, וכי הדבר קרה שלוש או ארבע פעמים, ואולם משנודע הדבר לנתבע הוא הזהיר את השומר לבל יעשה כן, והדבר לא חזר על עצמו.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

5. התובע לא עמד בנטל להוכיח את מרבית פרטי תביעתו. אין כל ראייה שיש בה כדי להוכיח שהנתבע עשה שימוש שגרתי לפרק זמן ארוך במקומות החניה של התובע, או בחלק מהם. כל שהציג התובע בהקשר זה הוא תצלום רכבו של הנתבע חונה בחניית התובע ביום 3.2.13. מדובר במועד אחד בלבד. לשאלת בית המשפט במהלך הדיון מהו פרק הזמן שעליו מדובר, לא היה בידי התובע להשיב, ומשכך, לא ניתן לאמוד את הנזק שנגרם לתובע, אם נגרם. אשר לאותו אירוע בודד שלגביו הוצגה התמונה, מקובלת עליו טענת הנתבע לפיה דובר בעניין נקודתי שהנתבע לא היה אחראי לו והוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המקרה.

6. בנוסף, התובע לא הציג כל ראייה שיש בה כדי לתמוך בטענתו לפיה עקב התנהלותו של הנתבע נמנע מהתובע להשכיר את מקומות החניה לאחרים. התובע טען כי יש בידיו מסמכים שבכוחם להוכיח טענה זו, אולם אלה לא הוגשו לבית המשפט.

7.הנתבע הודה כי חנה את רכבו בחניה השייכת לתובע, חניה אחת בלבד, במשך כחודש ימים. אף מבלי להכריע בשאלה האם היה סיכום מוקדם בין הצדדים בדבר השכרת אותה חניה לנתבע, אין חולק כי זמן קצר לאחר הגשת כתב התביעה, העביר הנתבע לתובע סך של 525 ₪ בגין שכירת אותה חניה. התובע קיבל את הכסף ואף מסר לנתבע קבלה בגין התשלום.

סכום זה הוא שווה ערך לדמי שכירות של כחודש ימים, על פי מסמך ת/3 שהגיש התובע, ומכאן שלא נגרם לתובע כל נזק.

8. בנסיבות אלה כאשר התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו יש לדחות את התביעה וכך אני מורה. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות המשפט. בקביעת סכום ההוצאות התחשבי בעובדה שמדובר בהליך של תביעות קטנות מחד- גיסא, אך גם בעובדה שהנתבע נאלץ לשכור את שירותיו של עורך דין, לנוכח העובדה כי התובע עצמו הוא עורך- דין, ועל מנת שלא להימצא בעמדת נחיתות מולו, מאידך גיסא.

9. ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 15 ימים.