ת"ק 55776-10-15 יונה נ' איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ 29 בפברואר 2016

צר לי על שהתובע החליט שלא לאמץ את הצעת-הפשרה שהניחה לפניו התובעת, בהמלצתו של בית-המשפט, במהלכו של הדיון. תביעה זו יש לדחות.

1.הנתבעת מוֹכרת פוליסות-ביטוח באמצעות התקשרות-טלפונית, במה שיש לראותו כ"מֶכר מרחוק" – לשונו של סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. לאמוֹר, העסקה נקשרת בין הצדדים כבר במהלכה של השיחה ופוליסת-הביטוח המפורטת, על כל תנאיה, נשלחת מאוחר יותר אל המבוטח באמצעות-הדואר. עִסקה של מכר מרחוק מחייבת את המציע, בפרט, לגלות למתקשר עמו את "התכונות העיקריות של הנכס או של השירות", לשונו של סעיף קטן (א)(2).

2.נסיבותיו של המקרה שלפנַי מתייחדות בכך, שעוד קודם שהספיק התובע לקבל לידיו את הפוליסה המפורטת, ארע אירוע ביטוחי. מכוניתו המבוטחת של התובע נגנבה. הנתבעת לא התכחשה לאירוע-הביטוח. התובע קבָל, אמנם, על השתהותה בטיפול אך לא בכך עסקה תביעתו. טענתו הייתה, בתמצית, כי כל שהובהר לו בשיחה הטלפונית הוא כי במקרה של אירוע-ביטוח הוא יקבל "את מחיר המחירון" של המכונית. והנה, על אף ששוויו של כלי-הרכב לפי מחירון "לוי יצחק" הוא 79,000 ש"ח היו תקבולי-הביטוח רק 64,936 ש"ח. הנתבעת הפחיתה מן השווי סך של 12,833 ש"ח בגין נסועה (קילומטראז') גבוהה ועוד סך של 2,283 ש"ח בגין ירידת-ערך.

3.מסיבה, שהתקשיתי לרדת לסופה שהרי לדדו של התובע לא היה מקום להפחתות בשיעור כלשהו, פנה התובע לשמאי והלה ערך עבורו שומה חלופית. בזו הוערכו ההפחתות הללו בשיעורים נמוכים יותר, וכן נקבעה תוספת-שווי בגין מיעוט-בעלים. במה, שעוד פחות מתקבל על הדעת, לא הועמד סכום-התביעה על ההפרש שבין שיעוריהן של ההפחתות, כי אם על ההפרש בין שוויו המלא של כלי-רכב ללא הפחתות לבין תקבולי-הביטוח. עוד נתבעו שכר-טרחתו של השמאי מטעם התובע, טרחה והוצאות-משפט.

4.בסיום שמיעתם של הצדדים באולם-הדיונים נחה דעתי כי המידע, שנדרש היה לגלות לתובע, נמסר לו טלפונית והיה בידיעתו עוד קודם לקשירתה של העִסקה. אמת, בשיחה הובהר כי לתובע התקבולים יהיו בהתאם למחירון. לא הוסבר, אמנם, כי יהא זה מחירון "לוי יצחק" (פרוטוקול, בעמ' 5, ש' 2) אלא שהיה זה לא אחר מן התובע שהסביר לפנַי: "היה מובן לי שדוּבר על מחירון לוי יצחק. לפי ההבנה שלי, מחיר מחירון זה לוי יצחק" (שם, בעמ' 6, ש' 17 וש' 20-19). ידוע לכל בר-דעת, ולהשקפתי אין נדרש לומר זאת למבוטח ברחל בתך הקטנה, כי "מחירון" כולל את כל מה שמופיע בו – על תוספות אשר מעלות את ערכו של כלי-הרכב ועל מגרעות, המפחיתות מן השווי. ממש כשם שנהיר כי התובע בא היה בטרונייה אלמלא הוספו מרכיבים במחירון, המעלים את ערכה של מכוניתו, כך אל לו להלין על כלילתם של מרכיבים, המפחיתים מן הערך. מבוטח סביר, זו קביעתי, מבין כך את המונח "מחיר המחירון".

5.בכתב-הגנתה הסבירה הנתבעת כי ההפחתות היו בדיוק לפי הנקוב במחירון של "לוי יצחק". עיינתי בחוות-דעתו של השמאי מטעם התובע ולא מצאתי בה סתירה לאותה קביעה. אמת, שמאִים שונים עשויים להעלות בחכתם נתונים שונים, אולם על מנת שניתן יהיה להתערב בקביעותיה של הנתבעת ולפסול את תוצאתו של האומדן שערכה, יש להראות כי לקביעותיה לא היה בסיס באותו מחירון. זאת לא עשה התובע, באמצעותו של איש-המקצוע מטעמו. אמת, השמאי מטעם-התובע לא קבע, בשום חלק מחוות-דעתו, כי הפחתות לפי מחירון "לוי יצחק" מסתכמות היו בשיעור נמוך יותר. והיות, שממילא מיקד התובע, כאמור, את תביעתו בעצם ההפחתות להבדיל מבשיעורן, דומה כי כלל לא נדרשה לו חוות-הדעת של השמאי מטעמו, על שכר-הטרחה ששולם בגינה ואותו מניח התובע היום לפתחה של הנתבעת.

6.לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי מתקבולי-הביטוח הפחיתה, בצדק, הנתבעת את עלותה המהוונת למועד-התשלום של פוליסת-הביטוח. בענינה של זו נקבעה פריסה רחבה לתשלומים, באופן שבקרותו של אירוע-הביטוח לא שולמה אלא מקצתה, אם בכלל, של עלות-הפוליסה. בדין הפחיתה, אפוא, הנתבעת עוד סך של כ-3,000 ש"ח מן התקבולים שהועברו, בכפוף, כמובן, לאי-חיובו הכפול של התובע בעלות זו לפי הסדר-התשלומים שלראשית. במלים פשוטות, הסכום הופחת אך כהסדר טכני של פירעון, ולא כגריעה מהותית משוויו של כלי-הרכב המבוטח.

7.התביעה, על כל מרכיביה, נדחית. בתוך 14 ימים מיום קבלתו של פסק-דין

זה לידיו ישלם התובע לנתבעת הוצאות-משפט בסך כולל של 2,000 ש"ח. עוד ישלם התובע לעֵד מטעמו, השמאי מאיר אייל, את הוצאות-התייצבותו לישיבת היום, בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

בתוך 15 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור עליו.