ת"ק 55702-06-16 פופליגר נ' אלף-קיי גרופ בע"מ

 בעניין: בקשה לביטול פסק דין ובקשה להארכת מועד

1.ביום 27/6/16 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה על סך 30,700 ₪. התובע טוען כי ביום 18/6/16 נכנס לתחנת הדלק שמפעילה הנתבעת בדרך בר יהודה בחיפה וביקש לרכוש זוג מגבים לרכב במחיר של 30 ₪ במקום 65 ₪, בעקבות שלט פרסום שהיה במקום. התובע החל להרכיב את המגבים ברכבו לאחר שביקש רשות לכך מהמתדלק. לאחר סיום ההרכבה נכנס התובע לחנות הנוחות בתחנה כדי לשלם עבור המגבים 30 ₪. התובע הופתע מבקשת המוכרנית כי ישלם 70 ₪, משום שהמחיר המוזל מתייחס למגבים אחרים שהיו ממוקמים על אותו סטנד. לאחר דין ודברים התקשרה המוכרנית לאחראי, אשר עמד על כך שאין אפשרות למכור את המגבים הנבחרים ב – 30 ₪. התובע נאלץ לפרק את המגבים שהרכיב ולהחזירם למקומם. התובע טוען כי נגרמה לו עוגמת נפש ובזבוז זמן שכן המגבים הישנים שהיו ברכבו נשברו בזמן הפירוק. במסגרת התביעה טוען התובע כי הנתבעת הפרה שורה של הוראות בחוק הגנת הצרכן ובתקנות בכל הנוגע להטעיה, הפרת חובת הגילוי, הדגשת פרטים לגבי מכירה במבצע הוזלה, עדיפות למחיר הנמוך וחובת הצגת מחיר על טובין. במעמד הגשת התביעה, הוחתם התובע, כנהוג בבית משפט זה על חותמת לפיה הוא מודע לחובתו לברר את מועד הדיון שייקבע בתביעה שהוגשה על ידו.

2.ביום 4/9/16 הגישה הנתבעת כתב הגנה. הנתבעת טוענת כי התובע סירב לרכוש את המגבים שהתקין, ללא רשות במחיר המבוקש ואף סירב לרכוש את המגבים שהיו במבצע. גם אם נפלה טעות כלשהי, מקורה בכך שהתובע פעל ללא רשות כדי להתקין את המגבים לפני ששילם עבורם. המוכרנית הציעה לתובע לרכוש את המגבים שבמבצע במחיר המבצע ובסופו של דבר התובע לא שילם עבור המגבים שהתקין והחזיר לאחר ההתקנה והפירוק. בסופו של דבר במקום לבחור לשלם עבור המגבים היקרים 70 ₪ או להחליפם במגבי המבצע שעלותם 30 ₪, בחר התובע להגיש תביעה בסך של 30,700 ₪. במסגרת כתב ההגנה המציין את הנתבעת שהכינה את כתב ההגנה בסיוע יועציה המשפטיים והיא מבקשת להרשות לה להיות מיוצגת על ידי עורך דין כיוון שהתובע הוא עורך דין במקצועו.

3.ביום 29/9/16 התקיים דיון בתביעה אליו התייצבו רק נציגי הנתבעת. במהלך הדיון התברר כי הזימון לדיון נשלח לתובע למען אותו ציין בכתב התביעה וחזר בציון לא נדרש. כמו-כן ציין בית המשפט כי התובע חתם על אותה חותמת בדבר חובתו לברר את מועד הדיון בתביעה. לבקשת נציג הנתבעת התביעה נדחתה והתובע חוייב בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.

4.ביום 15/11/16 הוגשו הבקשות שבפניי לביטול פסק הדין והארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. התובע טוען כי קיבל את פסק הדין רק ביום 14/11/16. הנתבע מצרף צילום של המעטפה אותה קיבל ממנו עולה כי פסק הדין הוחזר בציון לא נדרש ביום 6/11/16 לאחר שהומצאה הודעה על דבר דואר רשום שעליה נכתב התאריך 13/10/16. התובע טוען כי יש לו טענות מצוינות על כך שהנתבעים (כך במקור – נ.ז.) לא עמדו בשורה של חוקים קוגנטיים. בתצהירו מאשר התובע כי קיבל את כתב ההגנה בחודש ספטמבר 2016, אך לא קיבל הודעה כלשהי בנוגע למועד המשפט.

5.ביום 15/12/16 הוגשה תגובת הנתבעת המתנגדת להארכת המועד ולביטול פסק הדין. נטען כי מצילום המעטפה אותו צירף התובע עולה כי ביום 13/10/16 הומצאה לו הודעה על דבר דואר הממתין לו בבית הדואר. כמו-כן התובע יכול היה לבצע חקירה אודות גלגוליו של דבר הדואר אך בחר שלא לעשות כן מטעמים ברורים. התובע לא נותן הסבר כלשהו מדוע הזימון לדיון שנשלח חזר בציון לא נדרש, כאשר אין מחלוקת כי הכתובת שלו כפי שמופיעה במערכת נט המשפט היא תקינה. חזקה על התובע כעורך דין במקצועו כי נהירים לו כללי ההתנהלות בבית המשפט לתביעות קטנות. לכן גם אם התובע לא קיבל את הזימון לדיון מטעם כלשהו היה עליו לחקור ולברר את הדבר ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. לאור האמור בכתב ההגנה סיכויי התביעה אפסיים. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה ולחייב בהוצאות.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.אין למעשה מחלוקת כי לא נפל פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין. התובע חתם במעמד הגשת התביעה על התחייבות לברר את מועד הדיון בתביעתו, אך בחר שלא לעשות דבר בעקבות התחייבות זו גם לאחר שקיבל במועד שאינו זכור לו בחודש ספטמבר את כתב ההגנה. הזימון לדיון נשלח לתובע לכתובתו הנכונה וחזר בציון לא נדרש. כיוון שאין ספק בדבר נכונות המען, מדובר במסירה כדין.

8.באשר לסיבת המחדל, אני סבור כי לא עלה בידי התובע, עו"ד במקצועו, ליתן הסבר מניח את הדעת למחדל בעטיו לא הופיע לדיון בתביעתו שלו. התובע לא הסביר מדוע לא קיים את התחייבותו, אשר הוזכרה במפורש בפרוטוקול הדיון שקדם למתן פסק הדין, לברר את מועד הדיון בתביעתו במקרה בו הזימן לדיון לא הגיע אליו מסיבה כלשהי סמוך לאחר הגשת התביעה. התובע לא הסביר כיצד ארע כי הזימון לדיון שנשלח לכתובתו הנכונה חזר בציון לא נדרש. חרף האמור לעיל, אני מוכן להניח לטובת התובע כי אי התייצבותו לדיון מלמדת על התרשלות ולא על זלזול של התובע בחובותיו כבעל דין. זאת לאור העובדה כי התובע הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין יום אחד לאחר שקיבל בפועל את פסק הדין ואף הפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שנקבע כתנאי לעיכוב הליכי הביצוע של פסק הדין.

9.באשר לסיכויי התביעה, אני סבור כי בנסיבות המקרה שלפניי, סיכוי התביעה אינם ממשים במידה המצדיקה להחזיר את הגלגל לאחור ולדון בתביעה לגופה. התובע, עורך דין במקצועו בחר שלא ליתן מענה מפורט לטענות הנגד הממשיות של הנתבעת בשתי ההזדמנויות שהיו לו לעשות כן. ההזדמנות הראשונה היתה לאחר קבלת כתב ההגננה אותו קיבל התובע בחודש ספטמבר. התובע יכול היה להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה אך בחר משום מה שלא לנצל זכות זו. ההזדמנות השנייה היתה לו במסגרת הבקשות שבפניי. במסגרת סעיף 2 של פסק הדין ציינתי במפורש כי אם תוגש בקשה לביטול פסק הדין, יש להתייחס בתצהיר לסיכויי התביעה בזיקה לטענות שהועלו בכתב ההגנה. במקום לעשות כן, בחר התובע להסתפק באמירה הכללית לפיה הנתבע (כך במקור – נ.ז.) לא עמד בהוראות הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן. התובע לא התייחס כפי שאמור היה לעשות לטענה העובדתית הפשוטה לפיה אם היה ניגש לשלם עבור המגבים כמקובל לפני שהתקין אותם ברכבו, כל השתלשלות העניינים המתוארת בכתב התביעה היתה נמנעת.