ת"ק 55507-02-15 שר נ' מ.ח כהן נכסים (2011) בע"מ

לפניי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת.

כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה תמציתי.

העובדות וטענות הצדדים הינן כדלהלן:

ביום 26.8.14 ביקר התובע ביריד מכירות בגני התערוכה. בביקורו ביריד, הזמין התובע מאת הנתבעת מזנון לסלון (להלן: "המזנון"), שולחן סלוני (להלן: "השולחן") ודלפק/אי למטבח (להלן: "הדלפק"). סה"כ סכום ההזמנה עמד על 11,500 ₪. לטענת התובע, המזנון שסופק לו לא היה עשוי מעץ מלא על אף שהנתבעת התחייבה לספק מזנון מעץ מלא. לטענת התובע, ההפרש בין מזנון מעץ מלא לבין מזנון שאיננו מעץ מלא עומד על 3,500 ₪ ולפיכך תובע התובע מהנתבעת לשלם לו את סך ההפרש הנ"ל של 3,500 ₪.

עוד טוען התובע בכתב התביעה, כי הדלפק שהנתבעת סיפקה לו איננו תואם את המידות שהזמין התובע. הדלפק היה אמור לכלול נישה עבור מקרר יינות (להלן: "הנישה") אולם הנתבעת לא בנתה את מידות הנישה כנדרש. בשל מחדלה זה של הנתבעת, הנטען ע"י התובע, לא ניתן להציב את המקרר בתוך הנישה. לפיכך תובע התובע מהנתבעת, במסגרת כתב התביעה, לבצע את הטעון תיקון בדלפק, כך שתתאפשר התקנתו של המקרר בתוך הנישה שבדלפק.

בנוסף תובע התובע סך של 1,000 ₪ בגין אבדן ימי עבודה וסך של 1,000 ₪ בגין עגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי היא התחייבה לספק מזנון מעץ מלא – חזית ומעטפת בלבד ולא כל המזנון. עם זאת מודה הנתבעת כי בפועל רק חזית המזנון יוצרה מעץ מלא ואילו המעטפת יוצרה מפורניר ובשל כך קיבל התובע זיכוי בסך 500 ₪ מאת הנתבעת.

אשר לדלפק, טוענת הנתבעת כי התובע הטעה אותה ומסר לה מידות שגויות של הנישה ועל כן המחדל בסוגיית חוסר ההתאמה של הדלפק רובץ לפתחו של התובע.

בדיון שהתקיים ביום 11.9.16 טען התובע טענות נוספות, שעניינן הסתייגות מהחומרים מהם עשויים השולחן הסלוני והפלטה העליונה של הדלפק, אולם מאחר שעניינים אלו לא נתבעו בכתב התביעה והם מהווים הרחבת חזית, לא אדון בהם.