ת"ק 55414-11-15 גלוך נ' מרציאנו

לאחר עיון בכתבי הטענות, המסמכים והתמונות שהוגשו לתיק והתרשמותי ישירה מהעדויות במהלך הדיון שהתקיים לפני, אני מקבל את התביעה מן הנימוקים הבאים:

לטענת התובע, בתאריך 10/05/15 הוא נסע ברכבו, מסוג איסוזו, בסמוך למחלף משמר השבעה, כאשר הנתבעת, אשר נהגה ברכבה מסוג טויוטה, נסעה בנתיב הימני המקביל לו. בשלב מסוים, היא ביצעה עקיפה פתאומית (ע' 5 שורה 4 והלאה), מימין לשמאל, לתוך נתיב נהיגתו, פגעה ברכבו וגרמה לו לנזקים המתוארים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

לטענת הנתבעת, היא לא ביצעה את העקיפה הנטענת, המתוארת, ולא סטתה לנתיבו של התובע. לטענתה, התובע הוא זה שפגע ברכבה, לאחר שהיא כבר השתלבה בנתיבה ונסעה ישר.

מעבר לרושם הישיר שעשו עלי הצדדים בעדותם, בחינת הנזקים בשני הרכבים תומכת בטענת התובע ומובילה לדחיית טענת הנתבעת.

ברכבה של הנתבעת אותר נזק פח בצדו הקדמי-שמאלי, והתבוננות בו מלמדת כי הוא שקוע פנימה עם נטייה קדמית אחורית.

עניין זה בהחלט מתיישב עם הסטייה המתוארת.

מנגד, אין כל תמיכה לטענת הנתבעת, בכתב-ההגנה, שלפיה התאונה התרחשה בדרך שהיא תארה, כאשר היא כבר השתלבה עם רכבה בנתיבה. אם כך היו פני הדברים, לא ניתן היה לחזות בנזק הפח המתואר. אמנם לרכב הנתבעת נזק פח בחלקו האחורי, אך התברר כי הוא אינו קשור לתאונה.

על כן, הנתבעת בסטייתה הפתאומית מנתיבה, נהגה שלא כדין, ובשל כך היא אחראית לנזקים לרכבו של התובע.

הנזקים לרכבו של התובע הוכחו בחוות דעת שמאי שלא נסתרה.