ת"ק 55404-05-13 הוד נ' אברהם ואח'

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 10,182 ₪ בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, מסוג "יונדאי", שנת ייצור 2011, בעטיה של תאונת דרכים מיום 26.4.13 (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכב התובע, שהיה נהוג על ידי מורה נהיגה מטעמו, מר אברהם מירנדה, ואוטובוס בבעלות הנתבעת 2, נהוג על ידי הנתבע 1. הנתבעים מודים באחריות הנתבע 1 לקרות התאונה. המחלוקת הקיימת בין הצדדים הינה לשאלת גובה הנזק בלבד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע לא תיקן את הרכב עד עצם היום הזה.

בפתח הדברים אציין כי בתיק זה התקיימו שלושה דיונים. הדיון הראשון נערך ביום 7.11.13 בפני כבוד הרשם הבכיר יגאל נמרודי. שני הדיונים האחרים (מיום 21.7.14 ומיום 14.12.14 ) נערכו בפני. במסגרת הדיונים העידו התובע והנתבע 1. כן העידו בפני מר אברהם מירנדה והשמאי מטעם התובע, מר ירון תורתי.

עיקר טענות התובע

התובע טוען, כי במועד התאונה הוסע רכבו על ידי מר מירנדה, ברחוב הלוחמים בחולון. לטענתו, עת הגיע הרכב לכיכר, אוטובוס אגד בבעלות הנתבעת 2 פגע בו מאחור. התובע סומך תביעתו על חוות דעת השמאי מר ירון תורתי, מיום 7.5.13 (להלן: "השמאי תורתי"; "חוות הדעת"). השמאי תורתי העריך את הנזק הישיר לרכב בסכום של 7,493 ₪ (כולל מע"מ) וכן קבע כי קיימת ירידת ערך בשיעור של 2.5% הנאמדת ב- 1,539 ש"ח. התובע טוען כי על הנתבעים, או מי מהם, לשלם לו סכום של 10,182 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונה. סכום זה מורכב, לדבריו, מעלות תיקון הרכב, בהתאם לחוות דעת השמאי תורתי (7,493 ₪ ), ירידת ערך בסך של 1,539 ₪, הוצאות משפט בסכום של 500 ₪ והחזר שכר טרחת השמאי תורתי בסך של 650 ₪.

עיקר טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי עקב התאונה, לא נגרם לרכב התובע כל נזק, מלבד פגיעה קלה מאחור.

לדברי הנתבעים, אין לקבל את מרכיבי התביעה, שכן מיד לאחר התאונה הרכב נבדק על ידי הנתבע 1 ומר מירנדה, והשניים ראו כי מדובר בנזקים שאינם ברי פיצוי. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי בחוות הדעת מתייחס השמאי תורתי לנזקים ברכב התובע שאינם קשורים לתאונה.

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע 1, מר מירנדה והשמאי תורתי, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. להלן הנמקה קצרה ותמציתית למסקנתי זו, בהתאם לקבוע בתקנה (15) (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976.

כידוע, הנטל להוכיח את כל רכיבי הנזק הנטען בתביעה, מוטל על התובע, ועליו בלבד. לכן, משהתובע נושא בנטל ההוכחה, הרי שאם כפות המאזניים תהיינה בסופו של יום מעויינות, דין התביעה יהיה דחייה. בענייננו, לא השכיל התובע, לטעמי, להוכיח כי כל הנזקים האמורים בחוות הדעת השמאית הינם כתוצאה מהתאונה דנן.

ראשית, אינני מאמצת את ממצאי השמאי תורתי בחוות דעתו במלואם. בחקירת השמאי תורתי בבית המשפט עלה, כי בפני השמאי תורתי לא הובא העבר הביטוחי של הרכב. לאחר חקירת השמאי תורתי בדיון מיום 21.7.14 לא השתכנעתי בדבר נכונות קביעותיו, לפיהן, כל הנזקים אותם אמד בחוות דעתו, שייכים לתאונה דנן. השמאי תורתי לא ראה בעיניו את התרחשות התאונה, לכן גם לא ראה בעת התרחשותה איזה מוקדים וחלקים בדיוק ברכב הניזוק ניזוקו בתאונה. עוד אציין, כי השמאי תורתי קבע בחוות הדעת ירידת ערך לרכב בשיעור של 2.5%, אך לא בדק את הרכב לאחר תיקונו, משום שטרם תוקן. חשוב לומר, כי ביום 8.12.13 עבר הרכב תאונת דרכים נוספת (ראה מסמך מיום 28.7.14 מאת ס.ק.מ ביטוחים) נתון שיכול גם הוא להשפיע, מטבע הדברים, על שיעור ירידת הערך לרכב.